אם מטרת הגוי לשם מצות צדקה בלבד, לא ייקח התרומה, שבכך מראה דאין לישראל כוח לפרנס עצמם עד שנזקקים לעזרת הגויים (שולחן ערוך יורה דעה רנד, א), אך "אם אינו יכול לחיות בצדקה של ישראל ואינו יכול ליטול מהגוי בצנעה, מותר". ואמנם היתר זה תמוה, כדכתיב (ישעיה כז, יא) "ביבש קצירה תשברנה" ופירש"י "כשתכלה זכות שבידי אומות העולם ותיבש לחלוחית מעשה הצדקה שלהם אז ישברו".
אך אם הנכרי לא נותן הצדקה לשמה אלא למטרת פרסום, כבוד, קשרי מסחר וכדו', לכו"ע מותר ליטול ממנו אף בפרהסיה, שנתינתו להנאת עצמו ולא כדי להיטיב עם המקבל ולכן לא ייחשב לו למצוה – בניגוד לישראל שאף אם עושה שלא לשמה, "הרי זה צדיק גמור" (פסחים ח). וכן שמעתי מרבינו זצוק"ל.
כמו כן, מותר למוסדות ולקרנות צדקה ליטול סיוע בפרהסיה משלטונות הנכרים, משום שאינם מעניקים זאת לטובת הישראל, אלא להנאת עצמם להוכיח קבל עם ועולם בדאגתם לכלל האזרחים ללא הבדל דת. צד נוסף להיתר: היהודים אף הם נמנים על משלמי המיסים והארנונה במקומות אלו, וממילא נחשב שמקבל מישראל את התרומה, כעין שמותר לקבל מרווחי שותפות בין ישראל ונכרי, משום שיש ברירה בדרבנן, ותולים שמקבל מחלקו של ישראל. אך כ"ז אינו בא להתיר תרומות מנוצרים-אוונגליסטים שמאחוריהם מטרת מיסיון ר"ל, וכבר הכריעו רבותינו בזה.
