לצערנו, איסור זה פרוץ מאד עד שרבים תובעים בערכאות בלא שרואים זאת כאיסור. וכן לגבי גילוח בתער כתב רעק"א (שו"ת קמא צו) "כיון שנתפשט השחתה בתער בעוונותינו הרבים אצל הרבה, לא חשב שזהו איסור… ואין זה מגרע". והוא כקוברי מת ביום טוב, שהגמרא אומרת (פסחים כו, ב) שאינם פסולים לעדות משום שסבורים שאין בזה עבירה, ולכן עדותם אינה פסולה.
אכן האבני נזר (אהע"ז ח, קלז) מסייג ואומר שדברי הרעק"א אמורים רק בדייטשלאנד, מקום בו רבים גילחו בתער בלא שהחשיבו זאת כלל לאיסור, אך בשאר מדינות שמוחזק הדבר כאיסור, חוזר דינו לפסול לעדות. אכן הורה מרן רבינו הגריש"א כי בעוונותינו הרבים כיון שאף בארץ הקודש רבים ואף המגדירים עצמם כשומרי מסורת מגלחים כך ולא יודעים כלל שהוא איסור, חזר דינו כפסק הרעק"א שניתן לסמוך על עדותו. ואף שהגמרא אומרת שקוברי המת סוברים שמקיימים בזה מצוה, והרי אין צד שהתובע חושב שמקיים מצווה בפנייתו לערכאות, אך מדברי הרמ"א (חושן משפט לד, ד) שהוסיף "והוא הדין בשאר דבר איסור, שנוכל לומר שעבדו מכח טעות" יש ללמוד שאף כשלא סבורים שעושים מצווה, אלא כיון שטועים לחשוב שאין בזה עבירה אינם פסולים. וכן ביורה דעה (קיט, ז) "החשוד בדבר שלא משמע לאינשי שהוא עבירה, לא מקרי חשוד" (ציוני הלכה – נישואין צד).
