כיון שהאורח פטור, מה סכנה שייכת עליו. וכי יש סכנה להיכנס לחנות שאין בה מזוזה, הכא נמי כיון שאינו נחשב דייר אלא אורח. ואינו דומה ליוצא שנוטל המזוזה שעושה מעשה להסירה וכבר אמר הסבא קדישא מקלם שבדברים סגוליים אין לך אלא מה שנאמר.
אלא ששמעתי מרבינו מרן הגרי"ש אלישיב לדון שהאורחים מכשילים את הבעלים, שהרי חיובו כבית האוצר שמאכסן שם את אורחיו, ואלמלא היו מתארחים לא היה חייב. והיו פעמים שאמר כך והיו פעמים שצידד לפטור וכמו שאחז"ל "אין ולאו ורפיא בידיה".
מלבד שקושיא זו מעיקרא ליתא שהרי אף אם לא תהיינה נוהגות הלכות אבלות, ימשיכו לעסוק בהן, שהרי תורה אינה בטלה
לצערנו, איסור זה פרוץ מאד עד שרבים תובעים בערכאות בלא שרואים זאת כאיסור. וכן לגבי גילוח בתער כתב רעק"א (שו"ת
אם דעתו להישאר שם עד ימות החמה, דינו כבן חו"ל לעניין זה וישאל רק משישים יום לאחר תקופת תשרי, אך
באופן כזה ההדלקה אינה מועילה, והתבטא מרן הגרי"ש אלישיב כי נכשלת בברכה לבטלה! לביאור העניין יש בנותן טעם להביא הסיבות
חייב לשלם מה שהזיק, למרות שהראשון חנה שלא כחוק והפריע לתנועת כלי הרכב. כמבואר בגמרא (בבא קמא מח, א) בדברי
ראש בית הוראה הכללי, רב אב"ד אבי עזרי מרכז פתח תקוה
המתארח אצל אחד שכליו אינם טבולים, אסור לאכול מהם. אם העבירו את האוכל לכלי אחר שטבול או שפטור מטבילה, מותר
לכתחילה צריכים להתנות קודם שנותנים צדקה לקופה שייתכן ויצטרך ללווות מהקופה או לפרוט כסף קטן, ובדיעבד אפילו אם שכחו להתנות
המנהג באמירות הקינות לשבת על כסא נמוך, לשבת דווקא ולא לעמוד. וכך נהג מורי ורבי מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל גם
אין להמתין עם הברכה עד שיותר לו להשתמש בה, כיון שהכלי ראוי לשימוש ורק האדם מנוע מלהשתמש בו, כשם שמדינא
מותר. מקורות: במשנה ברורה (מט ב) הביא שהרדב"ז החמיר לעצמו ולא מחה באחרים, וכתב טעם להקל שאין האיסור אלא כשמוציא
מוקד ההלכה
0722-133-466
שעות פעילות
א'-ה' 09:00-00:00
ו' 09:00 – 16:00
כתובת
ת.ד. 18362
ירושלים 9118202
