באופן כזה ההדלקה אינה מועילה, והתבטא מרן הגרי"ש אלישיב כי נכשלת בברכה לבטלה!
לביאור העניין יש בנותן טעם להביא הסיבות המחייבות הדלקת נרות שבת (שבת כה, ב רש"י ור"ת):
א] כבוד שבת – אור הדולק בבית מוסיף כבוד שבת. לנוהגים כהרמ"א (רסג, ח) מקיים את המצוה אף כשמוסיף עוד אור בחדר המואר זה מכבר. אמנם בזמנינו שהחדר מואר בתאורת חשמל, אין שום תוספת אורה בהדלקת נר, שהרי (חולין ס, ב) "שרגא בטיהרא מאי אהני". אך יש כבוד שבת בעצם זה שנרות דולקים, כפי שעושים בסעודות חשובות שמדליקים נרות מפני כבוד המעמד. אמנם כבוד זה הוא במקום האכילה בלבד.
ב] שלום בית – יש להאיר את החדר מחשש שמא ייכשל בעץ ואבן ויגרום למריבה. אמנם טעם זה שייך דווקא במקום חשוך שאין בו אור כלל, ששייך שייכשל בחושך וייפול. אך אם המקום כבר מואר בלא הנר שמדליק, ואף אם זה על ידי תאורת הרחוב החודרת מבעד לחלון, שוב אין חשש שמא ייכשל ואין מצוה בהדלקה זו ואין לברך עליה. כמבואר בקצות השולחן (בדי השלחן עד, כב) "במקום אכילה שייך לומר שכל מה שמתווסף אורה, השמחה יותר גדולה. אבל בחדר שאין אוכלים בו נראה שלא שייך סברא זו של תוספת אור, כיון שחובת ההדלקה הוא רק כדי שלא ייכשל ודי בנר א' שמדליק בעל הבית". וכן מוכח מהפנים מאירות (סט) במי שרוצה לברך בערב שבת על נרות בהכנ"ס "לא ידליק השמש שום נר תפילה עד שידליק תחילה נר של שבת בברכה, כיון שהוא משום שלום שלא יכשלו זה בזה כשיחשיך, אך אם מדליק השמש נר התפילה קודם, ברכתו על נר שבת הוי ברכה לבטלה".
היוצא מהדברים: העברת הנרות אחר ההדלקה למקום אחר שאינו מקום האכילה, וכיון שיש בו תאורה אין חשש שמא ייכשל, אין מצוה בהדלקה זו. וסבר רבינו כי הדלקה זו על דלפק האחיות או בלובי בית מלון כשאין הנרות נראים לתוך חדר האוכל, כברכה לבטלה. והוא כעין לשון השולחן ערוך (רסג, ט) "המדליקין בזויות הבית ואוכלים בחצר, הוי ברכה לבטלה" מפני שלא נהנים מהנרות בעת האכילה.
2.
ההנהגה הראויה ביותר במקרים אלו: בזמן הדלקת נרות תכבה אחת הנשים את תאורת החדר בו יאכלו – אם זהו חדר האוכל בבית החולים או במלון, או החדר הפרטי בו תאכל – בשליחות כל הנשים, ותדליק את התאורה מחדש לכבוד שבת, תברך עליה ותוציא את כולן ידי חובה.
כמבואר בשיעורי מרן הגרי"ש אלישיב (ברכות תקצז הערה לא) שמן הדין ניתן לצאת ידי חובה בהדלקת נורת חשמל, ואף במנורת לֶד שאין בה חוט לוהט ואינה אש כלל, כיון שהעיקר בנרות שבת שידליק אור, בשונה מנר בהבדלה שאין יוצאים יד"ח במנורת לד או פלורסנט שאין בהם אש כלל מפני שצריך שיהיה דומה ליצירה שנראתה במוצאי שבת שהיתה באש (פסחים נד, א).
ואמנם מנהג ישראל להדליק 'נר' לכבוד שבת, ואין לשנות ולהדליק בחשמל. אולם כשיש קושי בדבר כגון במקום שהנהלת המקום אינה מאפשרת להבעיר אש, ניתן לברך בשופי על מנורת חשמל, מאשר להדליק נרות שאינם מוצבים במקום, ולא יוצאים בהם ידי חובה.