כיון שאינה מתייחסת אחר האב אלא רק אחר האם, יש לכתוב את שם האמא בכתובה (דגול מרבבה אבן העזר קכט,
שמעתי ממו"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוקללה"ה שלכבוד סיום מסכת מותר לנגן בכלי זמר באבלות ימי העומר, אף על פי שאין
אכן כתב ברמ"א (תצ"ג, ב) לגבי ההיתר לבעלי הברית להסתפר בימי הספירה, וכן מבואר מכל האחרונים שם. ולדינא קיימא לן
כתב השלחן ערוך (שז, א) "בני אדם שסיפור שמועות ודברי חידושים הוא עונג להם, מותר לספרם בשבת כמו בחול". ומבואר
ראוי להחמיר, כי מי שמיקל בזה רואה בחוש שבסוף נגרם על ידי כך ביזוי ספרים נורא, ובפרט כשאחד יוצא לבית
גאב"ד בית הוראה הכללי, רב דק"ק אבי עזרי פ"ת
המקור להקדים ברכה והודאה לקב״ה על פני בשר ודם בתורתנו הק' (בראשית יד, יח-יט): מלכי צדק מלך שלם קיבל פני
עשתונותיי דא לדא נקשו מחומר השאלה שיש בה רבבות מלאכות של 'מבעיר' בשבת, שהרי בכל לחיצה על הדוושה יש הבערה חדשה, וקטונתי
אין זה מעיקר הדין, אך הובא בסידור היעב"ץ שנהגו לברך זאת בעמידה כברכות השחר וכל ברכות השבח (שיעורי מרן הגרי"ש
מה שמובא לצום כשספר תורה נופל על גבי הרצפה לא מובא ברמב"ם או בשו"ע, ורבים מהפוסקים ציינו את המקור הקדום למנהג
כיון שהאורח פטור, מה סכנה שייכת עליו. וכי יש סכנה להיכנס לחנות שאין בה מזוזה, הכא נמי כיון שאינו נחשב
