בברכות (ו, א) תניא "אבא בנימין אומר אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת". וכך נפסק בשלחן ערוך (צ, ט) "ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הצבור" וכתב המשנה ברורה "ואפילו אם יש לו עשרה בביתו ישתדל להתפלל בבית הכנסת".
זאת ועוד מבואר בברכות (ח, א) "מי שיש בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע, שנאמר כה אמר ה' על כל שכני הרעים… שכני הרעים הם שכני בית הכנסת שלא נכנסים לתוכו להתפלל – ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו". אכן במשנה ברורה כתב (צ, לח) שדברי הגמרא נאמרו על המתפלל ביחידות, אך המתפלל בביתו בעשרה אינו נקרא שכן רע.
ומדברי רש"י על הרי"ף (ד, א) משמע שנקרא שכן רע, אף כאשר מתפלל במניין מחוץ לבית הכנסת "כיון שאינו בא להשרות שכינתו בבית הכנסת". הרי שחובה לדאוג שלא יישארו שערי בית הכנסת נעולים, אלא תשרה שכינתו בבית הכנסת. והגר"ח קרייסווירטה גאב"ד אנטוורפן התבטא שיש 'לפייס' את בית הכנסת כאשר לא באים להתפלל בתוכו. אשר על כן חובה קדושה היא לדאוג שלא יישארו שערי בית הכנסת נעולים חלילה אלא יתקיים שם מניין, ואם יזכה להיות בין המתפללים שם, תפילתו מתקבלת יותר.
