נוקטים להלכה כתוס' (ביצה ל, א) שהביא הרמ"א שאין איסור ריקוד וטיפוח בזמן הזה כיון שלא בקיאים בתיקון כלי זמר. רק שהוסיף שאין לסמוך על דבריו אלא בצירוף נוסף כריקוד של מצוה. ומגוף הדין שהתיר השער הציון (שם ז) במקום מצוה, מוכח שתלוי בדעת הרוקד אם הוא לכבוד מצוה כשמחת נישואין ושמחת חג או שרוקד 'סתם' להנאת הריקוד, והורה מרן הגרי"ש אלישיב שכל שיש בריקוד לכבוד המצוה די בכך, ולא צריך שיהיה דווקא 'מצוה גמורה' כשמחת חתן וכלה.
כמו כן מותר למחוא כפיים כהרגלו ולא רק בשינוי כלאחר יד המובא בשלחן ערוך (שם) כמבואר באשל אברהם (בוטשאטש שלט) "מוסכם לכולי עלמא להתיר לספק לטפח ולרקוד בשבת ויום טוב לשמחת נישואין וכן נהגו בלי חשש פתחון פה" (ציוני הלכה נישואין רל).
ואמנם לבני עדות המזרח נוהגים כהמחבר אין היתר לרקוד ולטפוח בשבת.
