אדרבה, מנהג טוב הוא. וכך נהג רבינו הגריש"א בשובו מבית הכנסת לאחוז את ארבעת המינים בשתי ידיו בצורה שיוצא בה ידי חובה כמנהג אנשי ירושלים ולא בתוך נרתיק. כמבואר בגמ' סוכה (מא, ב) "כך היה מנהגן של אנשי ירושלים אדם יוצא מביתו ולולבו בידו, הולך לבית הכנסת ולולבו בידו, קורא קריאת שמע ומתפלל ולולבו בידו".
ופשוט שאם נוטל האתרוג בתוך קופסא או הלולב בתוך הנרתיק אינו יוצא ידי חובה בנטילה שכזו, וממילא כך גם אין חיבוב מצוה בזה. ובכדי לקיים החיבוב מצוה כמנהג אנשי ירושלים צריך ליטלם באותו אופן שמקיים המצוה.
וכתב הרמ"א (תרנב, א) "המדקדק יאחז הלולב בידו כשנכנס מביתו לבהכנ"ס וגם בשעת התפילה, וכן יחזירנו לביתו כדי לחבב המצוות". וכתב המ"ב (שם ו) "היום מיחזי כיוהרא… ומיהו נוהגים גם היום שמוליכים הלולב בבוקר בעצמו לבהכנ"ס וכן מחזיר לביתו בעצמו", ואכן הקפיד מרן רבינו בזה מאד.
וכפי שיש תוספת מצוה בשתיית יין משום מצות "ושמחת בחגך" בכל מה שמוסיף לשתות, כך גם באחיזת הלולב למרות שכבר יצא ידי חובה בנטילה ראשונה, כל מה שמוסיף ליטלו יש בזה תוספת מצוה. ואין בזה משום איסור טלטול מוקצה ביום טוב, כיון שהוא להידור המצוה.
לאחר שלמד זאת בשיעורו, פנה רבינו לעומדים סביבו והתעניין – שלא כהרגלו – האם קיימו הנהגה זו.
