ברוך ה' אין מצבנו מוגדר כדבר, כמבואר בשלחן ערוך (אורח חיים תקעה, ב) "איזהו דבר, עיר שיש בה חמש מאות איש ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים רצופים בזה אחר זה, ואם מתו שלשה ביום אחד אין זה דבר… ואין הנשים הקטנים והזקנים בכלל זה" וביאר המשנה ברורה "לפי שהן חלושי המזג". וב"ה אין מקום בכל העולם שהגיע במספר המתים לחשבון זה.
אכן בוודאי מוטלת החובה להיזהר ולהישמר מכל נזק שיכול להיגרם מההדבקה בקורונה הן בזהירות כלפי עצמו שלא יוזק "ויותר יש לאדם להיזהר שלא יזיק אחרים משלא יוזק" (בבא קמא כג, א תוד"ה וליחייב), וכפי שסומכים על הרופאים בחילול שבת ותענית יום כיפור כך יש להישמר מחד ולהתיר מאידך כהוראתם.
ואמנם מידת הזהירות מעבר לכללי הרופאים בזה משתנה מאדם לאדם, וכפי שכתב האגרות משה (אורח חיים א, קכז) "יש דברים שתלוי בטבע האדם, שאיש שטבעו אמיץ לב לא חושב זאת לסכנה, וישנם מוגי לב שחושבים זאת לסכנה… ומותרים לחלל על כך שבת, ודבר זה תלוי בדעת כל אחד בעצמו". וכ"כ החזון איש (אורח חיים נט, ד).
ואמנם שאין זו שעת דבר ב"ה, אך ייתכן שהיא שעת מגיפה הגרועה יותר, ולכן הנדרש בעת הזו לקיים את כדברי הנביא ישעיה (כו, כ) "לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך, חבי כמעט רגע עד יעבור זעם" ופירש רש"י בוא בחדריך – בבתי כנסיות ובבתי מדרשות והתבונן על מעשיך בחדרי ליבך, וסגור דלתך בעדך – עשה מעשים טובים שיגינו עליך".
