יש להימנע מעבודה משותפת עם מחלל שבת, כיון שמחלל שבת לצורך עבודתם, אך בדיעבד יש להתיר את ההנאה מהעבודה שנעשתה מכמה טעמים.
א. שמא דינו כשוגג שמותר אף לו במוצאי שבת (שיח, א), שהרי הגדיר החזון איש חילונים בזמנינו כתינוקות שנשבו שדינם כשוגג. אמנם מרן הגרי"ש אלישיב פקפק בזה אך לא הכריע בדבר, ובמקום הצורך כדהכא יש בזה צירוף להקל.
ב. התיר המשנה ברורה (שם ז) במקום צורך לסמוך על הגר"א (שם) שפוסק כרבי מאיר שאף במזיד נאסר רק בו ביום, אך למוצאי שבת מותר לכולם, כולל המבשל עצמו. ואף שהזכיר בישול בשוגג, לאו דווקא בישול הוא, אלא שנקט בדוגמא המצויה.
ואף לדעת השלחן ערוך (שם ה) רק למבשל אסור לעולם, אך לאחרים מותר לאחר השבת, אך בעבודה קבוצתית יש לדון שנחשב כעושה עבור כל חברי הקבוצה, למרות שעיקר דעתו להצלחתו האישית, אך כיון שאינו יכול להצליח ללא עבודת הקבוצה כולה, שמא נחשבים כולם כמי שעשו בשבת.
אומנם כבר דנו הפוסקים במעשה שבת שנעשה עבור אחרים, האם נאסר עליו כמו בביטול איסור שנפסק בשו"ע (יו"ד צ"ט, ה) שראובן שבישל עבור שמעון אסור לשמעון לאוכלו. ודוחה (המג"א שי"ח, ב) שאין ללמוד משום שדווקא ביטול איסור קל בעיני אחרים, קנסוהו חכמים, אך בישול שחמור איסורו בעיני כל ולא יבואו לבשל לאחרים, לא קנסוהו חכמים לאוסרו על זולתו. ולמד מכאן הכתב סופר (שו"ת נ) שאם המבשל במזיד שקל בעיניו לחלל שבת, יהיה אסור עולמית לזה שנתבשל עבורו. והנה הכת"ס דן במסעדה שבישלו בשבת האם מותר לאכול מהם ביום ראשון, מחד יש לאסור שהרי בישלו עבור כולם ונאסר לכולם לעולם או שמא כיון שזה הסועד אינו מרוצה מכך שחיללו שבת עבורו לא נאסר עליו עולמית. ותולה זאת במחלוקת הפוסקים. הט"ז (יו"ד שם י) הביא מהרש"ל שמה שכתב הרשב"א שכשבישל עבור שמעון אסור לשמעון לאוכלו, זהו רק כששמעון מרוצה מכך שבישל עבורו, אך כששמעון כועס שחטא עבורו, לא נאסר עליו. אך רע"א (שם) טוען שהריב"ש חולק ואוסר אע"פ שאינו מרוצה. מעתה אומר הכת"ס סועד זה הרי אינו מרוצה מהחילול שבת ותלוי במחלוקת המהרש"ל והריב"ש, וכיון שהיא פלוגתא, בדרבנן אפשר להקל.
וכן בנדוננו למרות שחילל שבת עבור כל חברי הקבוצה תלוי במחלוקת הנ"ל ולפי הכת"ס יהיה אפשר להקל, שכן השותפים שומרי השבת אינם מרוצים.
