נהגו שלא לברך הטוב והמטיב (רמ"א רכג, א. בן איש חי שנה ראשונה ראה. כף החיים רכג, ו) ולפוטרו בברכת 'שהחיינו' הנאמרת בברית. אמנם בחו"ל שאין מברכים 'שהחיינו' בברית כמנהג הרמ"א (יורה דעה רסה, ז) יש לברך הטוב והמטיב (שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב – ברכות תרנ).
כיון שאינה מתייחסת אחר האב אלא רק אחר האם, יש לכתוב את שם האמא בכתובה (דגול מרבבה אבן העזר קכט,
ראוי להחמיר, כי מי שמיקל בזה רואה בחוש שבסוף נגרם על ידי כך ביזוי ספרים נורא, ובפרט כשאחד יוצא לבית
כתב השלחן ערוך (שז, א) "בני אדם שסיפור שמועות ודברי חידושים הוא עונג להם, מותר לספרם בשבת כמו בחול". ומבואר
אכן כתב ברמ"א (תצ"ג, ב) לגבי ההיתר לבעלי הברית להסתפר בימי הספירה, וכן מבואר מכל האחרונים שם. ולדינא קיימא לן
שמעתי ממו"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוקללה"ה שלכבוד סיום מסכת מותר לנגן בכלי זמר באבלות ימי העומר, אף על פי שאין
ראש בית הוראה הכללי ירושלים, גאב"ד אבי עזרי פתח תקוה
מותר ליטול את הטיפות, הגלולות וכל כיו"ב, כיון שהיא פעולה הנעשית בערב הצום, ונחשב כמו שירבה באכילה בערב הצום ועל
נקטו הפוסקים שאדם ההולך בדרך בחום היום, ורצונו להיכנס לבית מלון בלובי או לחנות וכדומה אם כל כוונתו היא אך
מדינא אין לברך ולהבדיל על אותה כוס משום "אין עושין מצוות חבילות חבילות" (פסחים קב, ב). אך דין זה נאמר
כל צדקה הניתנת קודם התפילה גורמת שתתקבל התפילה (רמב"ם מתנות עניים י טו). ואף שהובא בבבא בתרא (י, א) "רבי
אין בעיה בזה, למרות שהקהל שרים ולא המברך, כיון שהוא מעניין הברכה. ולא דומה לדברי המשנה ברורה (סה, ד) "לכתחילה
