מותר, כיון שהריח הרע הבא ממנו הוא רק מלאכותי, ולכן אינו אוסר לברך ולומר דברים שבקדושה. שהרי כתב המשנה ברורה (ע"ט, כ"ג בשם החיי אדם ג, י"ב) "דבר שטבעו ריח רע כגון עטרן וכדומה מותר, ולא נקרא צואה אלא מה שנסרח מחמת עיפוש".
הגר"מ שטרנבוך שליט"א הסכים שלדעת המשנה ברורה אין זה ריח האוסר, אך ציין לערוך השלחן שכותב (ע"ז, כ"א) "כשם שאסור לקרות ולהתפלל כנגד מי רגלים מדרבנן, כמו כן אסור נגד כל דבר המאוס כמו הקאות או הרבה מליחות האף וכיחו וניעו… דלא גריעי ממי רגלים. ויש מי שמקל בזה ולא נראה לי". וא"כ לדבריו אסור להתפלל כשמריח את מי הבואש.
אך נראה שמלבד החידוש בדברי הערוך השלחן לאסור כנגד כל דבר המאוס, אף הדימוי למי רגליים למרות שאין להם ריח רע, שאסורים רק משום שהם מאוסים, דחה דבריו בקונטרס דובר מישרים ששונה מי רגליים שאיסורם מגזירת חז"ל שלא כנגד העמוד מכנגד העמוד, ועוד הרי מי רגליים דרכם להסריח כששוהים זמן רב ובכה"ג אסורים מדאורייתא אף שלא כנגד העמוד. אך שאר דברים המאוסים שלא מצאנו בהם איסור דאורייתא לא נאסרו.
ועל כן נראה להתיר להתפלל במחיצת החוזרים מההפגנות שריח הבואש דבק בבגדיהם.
