דברי הגמרא אמורים על רב חסדא ושכמותו שזכו לגילוי משמים על מעשיהם, אך שאר אנשים לא יכולים לראות בזה מאומה, ולכן יבטח בה' וייצא לדרכו (שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב ברכות – שי"ט).
מסתבר שאנשים רחוקים ישתמשו במכשיר בין כך ובין כך בתוך השבת, ואם כן לא נחשב שמכשילם בזה כיון שבאותה שעה
מקור האיסור להשאיר ספר פתוח הוא הב"ח והש"ך (יו"ד רעז) שציינו כמקור עירובין צח. והנה רש"י ביאר שם (ד"ה להפוך)
מותר, ולמרות שהרמ"א (אורח חיים רמב, ה) אוסר להפעיל ריחיים מערב שבת כשקול פעילותם נשמע בשבת משום 'אוושא מילתא', ואף
ראש בית הוראה הכללי, רב אב"ד אבי עזרי מרכז פתח תקוה
מה שמובא לצום כשספר תורה נופל על גבי הרצפה לא מובא ברמב"ם או בשו"ע, ורבים מהפוסקים ציינו את המקור הקדום למנהג
לכתחילה ימנו שליח שידליק עבורם בפתח החצר. ואמנם אם הדליקו בפתח החדר לא יברכו כיון שזה פונה רק לפרוזדור, והוא
עשתונותיי דא לדא נקשו מחומר השאלה שיש בה רבבות מלאכות של 'מבעיר' בשבת, שהרי בכל לחיצה על הדוושה יש הבערה חדשה, וקטונתי
צודק השואל שהאוכל בחוץ בימינו אינו נפסל לעדות, משום שלא רואה בזה זלזול בעצמו שמחמתו יבוא גם להעיד שקר (רש"י
הלב דואב שדווקא בעת הילולא דרשב"י אחר שהציבור הרב קיבלו עליהם יחד עול מלכות שמים וזעקו "ה' אלוקינו ה' אחד"
