מרן הגרי"ש אלישיב היה רגיל להביא על כך את דברי המהרי"ט (שו"ת ב אבן העזר טז) שבמקום שיודעים שכך מנהגם לבטא האותיות בשיבוש זה, נחשב שזו אמירתם. ואף אחרים יוצאים מהם יד"ח. וכן היתה דעת מרן החזון איש וכפי שהעיד מרן הגר"נ קרליץ (חוט שני נושאים שונים רלד, ז) "אצל החזון איש היה אדם אחד מהולנד שקרא תקופה מסוימת בקביעות בשבת במנחה, והברתו היתה קשה עד שבקושי היה אפשר להבינו. ומכל מקום נתנו לו לקרוא לכתחילה ולא היו מקפידין על נוסח ההברה".
האם חייבים להבין שנים מקרא?
שאלתך נוגעת בהבנת יסוד המצוה: האם היא כתפילה שיוצא ידי חובה גם אם אינו מכוון (מלבד פסוק ראשון של קריאת
