יש אנשים ויש אנשים. יש נפטרים ויש נפטרים. יש הזקוקים להספדים וגוזמאות כדי להגדיל מעשיהם. ויש שאינם צריכים בהספדים כלל וכלל.
חכמינו זכרונם לברכה אומרים "אין עושים נפשות לצדיקים דבריהם הם זכרונם". 'נפשות' זו המצבה. הצדיקים לא צריכים מצבת אבן, אף לא מצבה מפוארת מאבני שיש יקרות. כי המצבה דוממת ועומדת. "דבריהם הם הם זכרונם". הדיבורים שלהם, ההנהגות הטובות שלהם, הבנים שהעמידו, הם-הם המצבה המפוארת שלהם.
ר' טלי,
אינך זקוק להספדים, גם לא למצבה, אפילו לא לסיפורים. משפחתך, ילדיך ומעשיך הטובים הם ההספד המפואר ביותר, המצבה המפוארת ביותר. זכית ביחד עם רעיתך שתבדל לחיים טובים להעמיד משפחה שכולם ממשיכים בדרך הישרה והתמימה שלך. זהו הכבוד הגדול ביותר, זו הזכות הגדולה ביותר בשמים.
הכאב עצום ונורא, בשיא החיים והחיות, ברוח כל כך צעירה ושמחה. פתאום מחלה נוראה וקצרה. ממש כמו שמש השוקעת בפתאומיות בצהרי היום.
מסירות הנפש שלך לשמירת המצוות ללא פשרות, התחילה מגיל צעיר. כפי שהעדת על עצמך שבתחילה היו לך התלבטויות, אבל החלטת וקבלת על עצמך "אני לא הולך להיות יהודי של פשרות".
כסטודנט צעיר במקסיקו עמדת בניסיונות של שמירת שבת, כפי שסיפרת על המבחן שנקבע להכעיס דווקא בעיצומו של יום-טוב ו"מי שלא יעשה את המבחן ייחשב שנכשל בכל המבחנים". חבריך חשבו כבר להיכנע, אבל אתה צעקת לחבריך באוניברסיטה: "ממה אתם מפחדים? בואו נתאגד ונחליט שלא באים!".
הזכויות הללו חקוקות תחת כיסא הכבוד.
היית צועד רגלית בשבת קודש לבית הכנסת, שעה הלוך ושעה חזור, והרבה פעמים במזג אוויר קשה, שלג וגשם.
באזור השומם ההוא לא היה מקווה. כדי להגיע למקווה היו צריכים לנסוע עשר שעות הלוך ועשר שעות חזור. כלומר, לצאת בבוקר כדי לטבול בערב ולחזור הביתה לישון. החלטת שחייבים להקים מקווה. ושוב כשיטתך, מקווה למהדרין ללא פשרות וללא קולות. והבאת את המומחה למקוואות רבי חנניה יום טוב ליפא דייטש זצ"ל שיפקח על כשרותו.
הרופא של גדולי ישראל
רבי טלי עסק ברפואה, בגריאטריה, הוא עסק בזה לפרנסתו אך עשה זאת עם כל הלב. חולים רבים מרחבי ארצות הברית טופלו על ידו, הוא זכר כל אחד בדיוק, את מצב בריאותו ואת התרופות שהוא נוטל. וכשהחולים היו מתקשרים אליו לא הוצרך לחפש ב'קומפיוטר' את הפרטים והתרופות אלא תיכף ומיד זכר זאת.
איך יתכן דבר כזה? התשובה: כל חולה היה חקוק על לוח ליבו, החולה היה חלק ממנו, וכמו שזוכר אדם את פרטי הבריאות של עצמו ושל ילדיו, כך זכר טלי את פרטי הבריאות של מטופליו.
לצערנו, כולנו יודעים את היחס שמקבלים זקנים בבתי החולים ובבתי האבות. האמורים לעסוק ברפואתם אומרים 'החולה הזה חי כבר מספיק. הוא כבר בן 90, אז למה להתאמץ'. לכן היחס הוא אדיש ומזלזל. אך רבי טלי האמין שהם יכולים להאריך ימים, הוא זכה באמונם של גדולי ישראל וזכה לטפל בהם.
כולנו מכירים לך טובה על המסירות לרבינו מרן הרב אלישיב זכותו תגן עלינו ועליך. בכל ביקור שלו בארץ בשנותיו האחרונות, היה מבקר אות הרבי ומתאמץ עם הידע הרב שלו להקל על סבלו. וכך עם שאר גדולי ישראל כמו מרן הרב וואזנר זצ"ל ועוד.
הוא בא כנגד הרופאים בטענה 'יש לי מטופל כושי זקן בן מאה ושלש עשרה, ואם כושי יכול להאריך ימים כך, בוודאי שיהודי שהוא "בנים אתם לה' אלוקיכם" יכול לחיות לפחות עד מאה ועשרים".
אך לא רק לחולים, אלא אף לכל אדם בריא, הארת פנים. היתה זו חוויה נעימה להיפגש איתך ולראות את אהבתך לתורה ולחסד.
כבר הזכרנו את הכאב עצום והנורא בשיא הפריחה, כשעדיין היה כוחו במתניו, רוח צעירה ופתאום בא השמש בצהריים. אך עלינו לדעת: כתוב במדרש, רש"י בפרשת וירא (בראשית י"ח, י"ט) מביא את זה, "רבי שמעון בן יוחאי אומר כל מי שיש לו בן יגע בתורה כאילו לא מת". זכית להעמיד בן יגע בתורה, בן המזכה את הרבים בספריו הרבים 'אהל יעקב' ובתשובות בבית ההוראה.
אם כן, אומר לנו רשב"י: טלי לא מת! הוא ממשיך לחיות!
להעמיד בן כזה זו, זכות עצומה בשמים, אפילו גדולי תורה לא זוכים לבן כזה יגע בתורה. בן כזה ממתיק את הדינים כפי שאומרים חכמינו זכרונם לברכה (ב"ר ס"ג ילק"ש משלי כ"ג, ט"ו) "כל מי שיש לו בן והוא יגע בתורה שהקב"ה מתמלא עליו רחמים".
רבי יעקב העיד כאן: למרות שאבא עסק בעולם העשייה, מעולם לא אמר לי אפילו ברמז שהיה מעדיף לראותני בעשייה, תמיד נתן לי את ההערכה והחיזוק להמשיך בדרך לימוד התורה. החזיק בידי ואת משפחתי הגדולה בשמחה. הוא זכה להבין את חשיבותה ואת שבחה של תורה.
בפורים בשנה שעברה היה טלי בירושלים ולמד עם האברכים בכולל המיוחד של יום הפורים בשעת לפנות בוקר. בגמר הלימוד נתנו גם לו את המלגה שקיבל כל אברך שלמד. הוא לקח את הצ'ק בשמחה רבה, כמובן שלא פדה את הצ'ק אך שמר אותו למזכרת בתוך מסגרת והתגאה: 'גם אני זכיתי להיות אברך כולל פעם אחת בחיי'.
תכלית ההספד
הפוסקים כותבים שתכלית ההספד להתחזק ממנו, שהשומעים את ההספד יתחזקו ממנו בתורה ומצוות. הסיפורים הללו מחייבים את כולנו. יותר מכך הוא העיד על עצמו שדווקא מהתקופה הקשה הזאת ודווקא מהמקום השומם בו נאלץ להיאבק על כל טיפת יידישקייט, מכאן נבנתה כל הצלחתו.
לפעמים עוברים עלינו קשיים, ד"ר טלי קורא לנו ואומר: חביביי, הקשיים הללו הם מתנות מהשמים, בזכות העמידה בהם תזכו להצלחה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.
דבוק היית בספר התהילים ונסתלקת מהעולם בסמוך ליום פטירת דוד המלך עליו השלום. זכותו תגן עליך ובעדך ובעד כל בני משפחתך היקרים ובמיוחד על רעיתך שתבדל לחיים טובים וארוכים בטוב ובנעימים.
חכמינו זכרונם לברכה אומרים: מצות כבד את אביך ואת אמך ממשיכה אף לאחר מות האבא. בזוהר הקדוש מבאר כיצד מקיימים זאת לאחר מות האבא, שכשהבנים עוסקים בתורה ובמצוות ועושים מעשים טובים, מושיבים בשמים את האבא על כורסה וכל הצדיקים בגן עדן עומדים סביבו ומכבדים אותו ואומרים: הבן שלו עשה כבד לקב"ה. אשרי אביו ואמו.
הבנים של ד"ר טלי ממשיכים בדרך האבא, בדרך של תורה, אהבת חסד, צדקה בסבר פנים יפות. זכות זו תעמוד לו בשמים,
לך בשלום ותנוח בשלום ותעמוד לגורלך לקץ הימין. ומחה ה"א דמעה מעל כל פנים ונאמר אמן.
מוקד ההלכה
0722-133-466
שעות פעילות
א'-ה' 09:00-00:00
ו' 09:00 – 16:00
כתובת
ת.ד. 18362
ירושלים 9118202