אכן האבני נזר (אהע"ז ח, קלז) מסייג ואומר שדברי הרעק"א אמורים רק בדייטשלאנד, מקום בו רבים גילחו בתער בלא שהחשיבו זאת כלל לאיסור, אך בשאר מדינות שמוחזק הדבר כאיסור, חוזר דינו לפסול לעדות. אכן הורה מרן רבינו הגריש"א כי בעוונותינו הרבים כיון שאף בארץ הקודש רבים ואף המגדירים עצמם כשומרי מסורת מגלחים כך ולא יודעים כלל שהוא איסור, חזר דינו כפסק הרעק"א שניתן לסמוך על עדותו. ואף שהגמרא אומרת שקוברי המת סוברים שמקיימים בזה מצוה, והרי אין צד שהתובע חושב שמקיים מצווה בפנייתו לערכאות, אך מדברי הרמ"א (חושן משפט לד, ד) שהוסיף "והוא הדין בשאר דבר איסור, שנוכל לומר שעבדו מכח טעות" יש ללמוד שאף כשלא סבורים שעושים מצווה, אלא כיון שטועים לחשוב שאין בזה עבירה אינם פסולים. וכן ביורה דעה (קיט, ז) "החשוד בדבר שלא משמע לאינשי שהוא עבירה, לא מקרי חשוד" (ציוני הלכה – נישואין צד).

הפוסט כשרות עד קידושין המגלח בתער הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

ברם, כאשר החתן אוכל ביום חופתו, יש להיזהר מלשתות משקה המשכר (חכמת אדם קכט, ב) בכדי שיקדש בדעה צלולה ומיושבת. אך הכלה לא צריכה להיזהר בזה מפני שאינה משתתפת בקידושין אלא (ר"ן נדרים ל, א) "מפקירה עצמה אצל בעלה"  (ציוני הלכה – נישואין קכט). 

הפוסט תענית חתן וכלה הנישאים לאחר תשעה באב הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

רק אם המדוברת עצמה בעלת תשובה צריך לברר שלא נבעלה בעבר עם מי שמחללה מכהונה (גוי או קרוב משפחה בדרגה ראשונה) וכיון שהיא עתה שומרת מצוות נאמנת להעיד על עצמה שכשרה (הוראת מו"ר מרן רבינו הגריש"א).

ואף שכך הוא מהדין, מהראוי לברר בירור קל כגון בשיחה עם המדוברת ולהתרשם על כשרות ייחוסם.

וראה בנים לבניך שלום על ישראל. 

הפוסט נישואי כהן ובעלת תשובה: עד כמה לבדוק יחוס? הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

הפוסט כתיבת שם חיבה בכתובה הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

ומה שטוענים שדינו כתחנון ובכל זמן שאין אומרים תחנון אין לאמרו אינו נכון, שהרי בכל שבעת ימי המשתה – גם אם אינו ר"ח – אין החתן אומר תחנון. (ציוני הלכה – נישואין קסב).

הפוסט 'דוי הסר' בשבע ברכות בראש חודש הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

ואמנם שונה חדר הייחוד שנהגו להשכירו לחתן. משום שייחוד פירושו "שיביא אותה לתוך ביתו ויתייחד עמה" (שלחן ערוך  שם א), אך חופה שפורסין יריעה על כלונסאות, אינה מטעם הכנסה לרשותו, אלא שכך נוהגים איש ואשה כשנישאים זה לזה.

את השכירות לחדר ייחוד יש לעשות דווקא בכסף ולא בסודר, משום שסודר אינו קונה בשכירות (שו"ע חו"מ קצה, ט), והרי אין צד שבעל האולם מקנה לחתן את חדר הייחוד לצמיתות. אכן כיון שהמחותנים שכרו את האולם לליל החתונה, ושוב לא יכול בעל המקום להכניס אנשים זרים לשם, לכן יש לתת הפרוטה ולערוך השכירות מהמחותנים ולא מבעל האולם. אמנם אם שכחו ולא עשו קניין, אינו מעכב משום שהוא רק כהידור בעלמא (ציוני הלכה – נישואין מה). ואף בשו"ת אבן ישראל (ט, קלא) תמה על מנהג זה "חדשים מקרוב באו והביאו מנהג זה לקנות מקום החופה וחדר הייחוד".

הפוסט חופה וקידושין בשטח ציבורי הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

ואמנם אף אם יבריאו לאחר הנישואין, אין צורך לשנות את הכתובה ולהוסיף את השם, למרות שבזמן החופה הוקבע השם החדש, כיון שדומה לחתן שלאחר שנים רבות נחלה והוסיפו לו שם, והכתובה כשרה בלא השם הנוסף.

מרנן הגרי"ש אלישיב והסטייפלער התנגדו נחרצות לכל נושא 'התאמת השמות', כאשר החתן והכלה הולכים ל'יודעי דבר' הטוענים לאי התאמה על-פי חשבונות וגימטריות ודורשים שינוי השם, ואף עלולים לגרום למכשול בכתיבת השמות בכתובה (ציוני הלכה – נישואין קיט, קכא).

הפוסט הוספת שם לחתן וכלה הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.