פתחתי בדף עמוס תמונות והסברים. שאלתי האם ניתן ללמוד מתוך הגמרא הזו והוספתי שיש הטוענים כי חסר בזה בעמל התורה.

נענה מרן על אתר: "אין בעיה! גם אחרי הלימוד בזה יש עוד הרבה מה לעמול".

נכדו ששמע את הדברים יוצאים מפי קדשו, נזעק ואמר: "אם הסבא יאמר שאין בזה בעיה, על כל הסטנדרים בישיבות יהיו גמרות מבוארות".

שוב חזר רבינו ואמר בניחותא: "אני לא רואה בזה שום בעיה. גם אחרי הלימוד בזה יש עוד הרבה מה לעמול".

בהזדמנות אחרת התבטא באוזני רב קהילת סאטמר שבא להתייעץ אודות השימוש בגמרות מבוארות: "הציבור היום לא אוהב להתאמץ. אדרבה, ספרים אלו מסייעים להכניס את הראש ללימוד"… ואף במכתב ברכה שנתן לש״ס מבואר, כתב: הואיל והדבר נחוץ מאוד לאלה שקשה להם לרדת לעומק הפשט, ועל ידי התרגום יקל עליהם להבין צורתא דשמעתתא ויתרבו לומדי התורה ותרבה הדעת… לכן יש בזה משום עת לעשות לה'.

אף אנו ראינו את רבינו עצמו, שכולם המתינו למוצא פיו ברטט ובזיע, יושב ומעיין בעצמו בגמרות אלה בביתו, והוא כאמרם ז״ל ״למה נקרא שמו בן בוזי? שביזה עצמו על דברי תורה״. רבינו לא שלל כל מה שיכול להוסיף עוד ידיעה או הבנה בדברי חז״ל הקדושים.

למסקנת הדברים: הנהגה זו מביעה גם חשיבה מעוררת התפעלות על עמך בית ישראל, כי אמנם יתכן ויש צדק בטענה שהלימוד בספרים אלו אינם כפי שהורגלנו מדורי דורות, אך מאידך, לביאור מחלוקות הראשונים נעזרים בני הישיבות בספרי קיצורי סיכומי הסוגיות, ואף אם חסר בעמל התורה כשלומדים בדרך זו, אך הכל מבינים כי כדי שיוכלו לצלול לעומק הסוגיות רשאים להיעזר בספרים מאירים אלו. אף רבינו חשב על כל סוגי הלומדים בבחינת עת לעשות ה': הן לאותם ת״ח, להם הדגיש שגם לאחר הלימוד בספרים המבוארים יש עוד הרבה מה לעמול; והן לאותם הזקוקים לביאורים אלה עבור הבנת הפשט, שלא ירפו חלילה ידיהם, כי בלעדי הספרים המבוארים היו מתרחקים לחלוטין מהוויות אביי ורבא, בתואנה שלא מוצאים טעם כלל וכלל.

(שואלין ודורשין).

הפוסט גמרות מבוארות בישיבות ובכוללים הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

הפוסט מותר להזכיר שם ה' בלימוד הגמרא? הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.