מיהו יש מן הפוסקים שנקטו שיש ענין להדר לקחת להתרת נדרים שלושה שכבר התירו נדרי עצמם כמ"ש בספר מקראי קודש להגרצ"פ פראנק ימים נוראים (סימן ג') שכן היה מנהגו של בעל התורת חסד שהיה מהדר שיתירו לו דוקא כאלה שכבר התירו את נדריהם לעצמם עי' עוד בספר החשוב כל נדרי (פרק ע"ט סעיף ח').

ולמעשה המנהג כמ"ש לעיל שאין בעיה, ועי' בשו"ת בצל החכמה חלק ה' (סימן ס"ה) ובשו"ת בית אבי חלק ד' (סימן מ"ג) כתבו שאין ענין כפרה כלל, שהדיינים אין כוחם לכפר, ואינם אלא מתירים את הנדרים ועושים אותו כאילו לא נדר, ואין ענין "זכאי" ו"חייב" בזה, ובקובץ מבית לוי הביא שכן נהג הגר"ש וואזנר זצ"ל. וכ"כ בשו"ת קנין תורה חלק ד' (סימן ס"ד) שלא ראינו אצל רבנן קשישי דעבדי הכי, ואדרבה ראינו לרבותינו שנהגו להיות הראש והראשון להתרה. 

הפוסט התרת נדרים אצל מי שלא התיר לעצמו הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

ומאחר שכבר הסכימו גדולי התורה רבותינו נבג"מ וילחט"א שההצבעה בבחירות אינה רשות אלא חובה (לשון רבינו במכתבו המפורסם) הרי שההימנעות מהצבעה היא עבירה ובוודאי אין צריך התרה.

כששאלתי לרבינו הרי יש להם את רבותיהם האוסרים להשתתף בבחירות, השיב: 'החזון איש היה רב'ה גדול מספיק בשביל כולם'.

הפוסט לא השתתף בבחירות ג' פעמים, צריך התרת נדרים? הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

אכן מאחר שצריך להתחרט באמת ובלב שלם "יזהר הנודר שלא יאמר שמתחרט מעיקרו אלא אם כן ברור לו שהיה רוצה שלא נדר מעולם, שאם לא כן אין ההתרה התרה והוא באיסור נדר כל ימיו" (שם ז) וכיון שהנודר סבור שנפקד בבן בזכות נדרו, מסתבר שאינו מתחרט באמת. וצריך לפעול בנפשו להתחרט מהנדר באמת, שהרי החרטה אינה פוגמת כלל בסגולה, וברור שהישועה איננה בזכות נדר שעבר באיסור אף לא באונס. ואם יודע שאינו מתחרט באמת יסמוך על כך שהוא אנוס מלקיים נדרו ואונס רחמנא פטריה. 

הפוסט נדר להגיע למירון ונאנס לבוא הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.