בין הזמנים אב תשפ"א (178)

הפוסט ברכת 'הגומל' ותפילה בבגד ים | גיליון בין הזמנים הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

עוד הלכה נחוצה ללוחמים: יש ללמד ללוחמים הנמצאים בשדה הקרב להתפלל בכל יום תפילה קצרה "צרכי עמך מרובים ודעתם קצרה" המובאת בשו"ע (או"ח קי, ג) "הנמצא במקום גדודי חיה ולסטים מתפלל תפילה קצרה". מלבד התועלת שבעצם התפילה, בזה גם נפטרים מהתפילה הקבועה כל עוד הם במצב לחימה.

הפוסט 'הגומל' ותפילה קצרה ללוחמים הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

אף מצב זה ששמחה גדולה היא לו ולכולנו שיוצא חי מבין שיני אריות, אך לא נפיק מכלל ספק ברכות ואין לברך. 

רצוי שיקנה בגד חדש או פרי חדש קודם שיפגשהו, ויברך שהחיינו בפגישתם, ויפטור בזה את שמחת פגישת בנו.

הפוסט ברכת שהחיינו על בן החוזר משדה הקרב הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

הפוסט ברכת 'הגומל' ו'שעשה לי נס' לקטן הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

חובת ברכת הגומל – רק על מי שהיה ב'סכנה' וניצול הימנה! אכן ודאי שלא כל מי שהיה במנוסה הגדולה בהר מירון באותה העת, ואף מי שהיה באותו מקום ממש רגע אחד קודם, אין לו לברך, שהרי לא היה בסכנה, אלא ניצול מלהיכנס לסכנה. ואף אם נפל אך רק נשרט וכיו"ב ולא נכנס לסכנה, עדיין אינו בגדר סכנה בכדי שיברך.

קטן מתחת לגיל בר מצוה – אינו מברך, מפני שאינו חייב במצוות, ולא יכול לברך הגומל "לחייבים". וראוי לבן (או לאביו) לקבל קבלה טובה להתחזק בה כהודאה על הנס.

נער בגילאי 13-20 – יש דעות (הובא בפרי מגדים אשל אברהם ריט) שעד גיל עשרים שלא נענש בענשי שמים, לא יברך, אך מאחר ולא ברור המנהג בזה יברכו מגיל י"ג עד כ', ורק כשיש צירוף לפטור יוסיפו דעה זו ולא יברך (שיעורי מרן הגרי"ש   אלישיב – ברכות תרלט-מ).

הפוסט מי מניצולי האסון מחויב בברכת 'הגומל' הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

וכבר דן בזה בשיירי כנסת הגדולה (או"ח קעד הגהת הטור אות ב) "ראיתי להרב מהר"ר אשטרוק זכרונו לברכה שהיה מברך על היין ושותה מעט ואחר כך אומר למסובין בשמחתכם וגומר לשתות, ושאלו מה טעמו ואמר לו כי לא נאה להקדים כבוד בשר ודם. ולי נראה שאין בכך כלום ואדרבה ראוי להקדים לומר למסובין בשמחתכם ואחר כך לברך ולשתות כי גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה וכן כתב רש"ל המתעטש שאומרים לו חיים טובים ישיב להם תתלה יוסיפו לכם ואחר כך יאמר לישועתך קויתי ה' ומכל מקום כשאני זוכר מנהגי כמו הרב אשטרוק הנזכר". וקצת פלא שלא הזכירו מאמר הגמרא הנ"ל "וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו", שלכאורה מפורש כהנהגת הרב אשטרוק.

והסיק מכך הגרש"ז אויערבאך להקפיד בשתיית לחיים לברך את הקב״ה תחילה ורק אחר כך לומר לחברו לחיים. כיוצא בזה כתב ספר חסידים (תתמד) "מי שבאה לו בשורה טובה שנולד לו בן לא יחזיק טובה למבשרו עד שיברך תחילה למי שחננו בבן זכר".  וכן ראוי לעשות.

הפוסט להקדים ברכת 'הגפן' לאמירת 'לחיים' הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

כיון שבברכת מעין שלוש מודה "על תנובת השדה" ופוטר בזה בדיעבד אף אותם הבאים מתנובת השדה (סמ"ק; הובא ברמיזה בבית יוסף רח, יג', בחיי אדם נא, ג. ובכף החיים רח, עג) "נפטרים התפוחים בברכת מעין ג' משום דהוו בכלל ועל תנובת השדה שאומר בברכת מעין ג'". ואף שבשער הציון (שם ד) דחה סברא זו, מכל מקום לכתחילה יש לחוש לשיטה זו.

אמנם אם בלאו הכי צריך לברך 'בורא נפשות' על מה שאינו בכלל "תנובת השדה" כגון ששתה כנ"ל או אחר אכילת בשר, גבינה וכדו', יקדים לברך מעין שלש.

הפוסט הקדמת בורא נפשות ל'מעין שלוש' – בקפה ומאפה הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

ב. מברכים רק על פרי גמור שהוא טוב לאכילה[5]. ופירות הדר אף אם הם קצת חמוצים ואינם מתוקים דיים (בתחילת העונה) אפשר לברך עליהם שהחיינו[6], אך לא כשחסרים טעם.

ג. פירות שכבר הסתיימה עונתם וכבר אינם מצויים, והובאו מחו"ל [לכבוד ט"ו בשבט], מברכים עליהם שהחיינו[7].

ד. אתרוג – אין מברכים עליו שהחיינו[8].

ה. דעת המשנה ברורה[9]: לברך תחילה שהחיינו ואחר כך ברכת הפרי. אך אם בירך שהחיינו לאחר ברכת הנהנין קודם שטעם מהפרי, אין צריך לחזור ולברך על הפרי. טעה ובירך תחילה ברכת הפרי, יטעום ממנו מעט ואחר כך יברך שהחיינו.

ו. יש חולקים[10] וסוברים לכתחילה לברך תחילה ברכת הפרי ואחריו שהחיינו. וכתב הערוך השולחן[11] שכך הוא מנהג העולם[12].

ז. שכח ואכל בלא ברכת שהחיינו, אינו יכול לברך כשבא לאכול בפעם הבאה[13]. אך יכול לברך כל עוד שלא סיים אכילתו[14].

ט. מונחים לפניו כמה מינים של פירות חדשים, אין לברך שהחיינו על כל מין ומין בפני עצמו, אלא יפטור בברכה אחת את כל המינים[15].

י. בירך שהחיינו על פרי, ופעם אחרת אוכל פרי מאותו סוג אך בטעם שונה, אם ניכר היטב ההבדל ביניהם, חוזר ומברך עליו שהחיינו[16]. על כן תפוז, קלמנטינה ואשכולית מברך על כל מין שהחיינו אע"פ שכולם פירות הדר[17].

יא. מברכים שהחיינו אף על מאכל שהוא טפל, כגון אבוקדו מעורב בסלט או מרוח על לחם[18]. 

יב. מברכים שהחיינו אף על פרי מרוסק ונימוח לגמרי אשר ברכתו שהכל[19].

יג. יש לברך שהחיינו על מיץ פרי חדש אע"פ שאין זה פרי אלא זיעה בעלמא (בשונה ממרוסק הרי יש כאן פרי אלא שאיבד מחשיבותו) שהברכה היא על השמחה, שהרי מן הדין מברכים בראייה אף ללא אכילה, ויש שמחה בכל צורה של הפרי אף בזיעה[20]. ובלבד שניכר עליו שהוא מפרי חדש (מ"ב רכה, טו).

יד. האמור לעיל (סעיף ט) הוא הדין בב' בגדים חדשים. וכן בפרי חדש ובגד חדש[21] יש לפטור שניהם בברכה אחת[22].

טו. אך אין לכוון בברכת שהחיינו של קידוש יום טוב, או עשיית מצוה, לפטור בגד או פרי חדש. ולכן בקידוש ליל ראשון של ראש השנה אין לכוון[23] בברכת שהחיינו לפטור את הרימונים או התמרים המונחים לפניו, אלא יש לברך עליהם בפני עצמם[24].    

____________________________________

[1] ביאור הלכה (רכ"ה, ג' ד"ה פרי). לפיכך יש לברך שהחיינו על אבטיח. בזמנינו אין לברך על מילון מפני שמצוי כל השנה בגידולי חממה.

[2] וירק הנשמר בקרקע כל השנה אין לברך עליו. אך אם הפירות הטריים ניכרים בטעמם ובמראיהם יש לברך עליהם שהחיינו (מ"ב רכה, יח). ולכן יש לברך שהחיינו על פרי הדר חדש בעונתו אף שמצוי כל השנה מקירור.

[3] שו"ע (או"ח רכה, ג)

[4] ביאור הלכה (רכה, ג ד"ה פרי) משום שמעיקר הדין מברך בראייה אף בלא אכילה.

[5] שו"ע (שם, ושם סעיף ז').

[6] מרן הגריש"א זצ"ל (וזאת הברכה עמ' 165).

[7] שהוא "פרי חדש" המתחדש שם – מרן הגריש"א זצ"ל. והוא פשוט שהרי עדיף מפרי המתחדש פעמיים בשנה שפסק הרמ"א (רכה, ו) לברך עליו שהחיינו.

אך מסתבר שצריך פסק זמן של שלושים יום, שלא היה מצוי פרי זה. שאל"כ נחשב שהפרי מצוי בכל השנה בזמנינו שהיבוא מצוי [המקור לשלושים יום בהליכות שלמה (א כג דבר הלכה לא) אך עצם חידושו שם ב'בא ממדינה למדינה' צ"ב טובא. ושמא כוונתו למבואר כאן].

[8] מ"ב (רכה, טז) מפני שדר באילנו כל השנה. בלקט יושר (עמ' 149) כתב הטעם משום שכבר בירך שהחיינו בשעת המצוה של נטילת האתרוג. בהליכות שלמה (א, כג הערה 100) כתב "בסוכות נכון לכוין בשהחיינו גם על ראיית האתרוג".

[9] (רכה, יא. ובשעה"צ יב) "דחוששני משום הפסק בין ברכה לאכילה".

[10] הובאו בשעה"צ (ס"ק יב) ובכה"ח (ס"ק כד).

[11] (רכה, ה) אך לדינא מכריע לברך תחילה שהחיינו [מה שביאר דלא שייך כאן תדיר משום שחיוב השהחיינו קדם משעת הראייה. נסתרים דבריו משו"ת מהרש"ל (צז הובא במג"א קסה, ג. רע"א או"ח ז, א. ובמ"ב ז' ב) בעשה צרכיו לאחר שסיים אכילתו, יברך תחילה אשר יצר שהיא תדיר מברכה אחרונה. אף שחיוב ברכה אחרונה קדם].

[12] וכן כתב כף החיים (רכה, כד).

[13] מ"ב (רכה, יג).

[14] וזאת הברכה (עמ' 160) בשם מרן הגריש"א זצ"ל [ומש"כ המב (יא) "אם טועם מעט ואח"כ מברך שהחיינו שפיר דמי" היינו אפילו לכתחילה].

[15] שער הציון (רכה, טז). וכתב באגרות משה (א, פז) דהמין השני המונח לפניו נפטר בשהחיינו אפילו לא כיון לפטרו.

 [16]דעת השו"ע והרמ"א (רכה,  ד) לברך. והמ"ב (רכה, יד) הביא דעת הגר"א החולק. ומסקנת השעה"צ (שם יח) "דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, וטוב יותר שיקח פרי של מין חדש שעדין לא ברך עליה ויכון להוציא גם את זה". הוראת מרן הגריש"א זצ"ל לברך ובלבד שיהיה ניכר ההבדל בטעם, וכשמסופק אם ניכר ההבדל לא יברך דספק ברכות להקל.

[17] דרך אמונה (תרומות יד, א ד"ה חמישים) בשם החזו"א. וכן הורה מרן הגריש"א זצ"ל.

[18]  דעת תורה (רכה, ג), וכן הורה מרן הגריש"א זצ"ל שהרי הוא חייב בברכה אלא שנפטר בברכת העיקר.

[19] מרן הגריש"א זצ"ל.

[20] בשם הגאון הגראי"ל שטיינמן (לקט הלכות מצויות ה עמ' מט).

[21] בגד שאינו חשוב אין מברכים עליו שהחיינו (שו"ע רכג, ו). הוראת מרן הגריש"א זצ"ל שלא לברך עד שיהיה שווי הבגד למעלה ממאתיים ש"ח. והיו פעמים שהצריך שיהיה שווה מאה דולר. וכנראה משתנה לפי האדם וכעין שכתב באגרות משה (או"ח ג ד"ה וכשנזדמן). וכשהוא בגד חשוב (כנ"ל) יש לברך אף אם אינו שמח בו, דבטלה דעתו בדעת כל אדם (הגאון הגר"מ שטרנבוך שליט"א).

[22] כה"ח (ס"ק יח).

[23] אין צורך לכוון בהדיא שלא יפטור, אלא כל שלא כיון לפטור לא נפטרו. אך אם מכוון להדיא לפטור, נפטרו. ולכן בלילה השני של ר"ה סומכים על כך מחוסר ברירה – מרן הגריש"א זצ"ל. ואין לזה סתירה מהמובא לעיל (הערה 8) בשם הלקט יושר (עמ' 149) שהאתרוג נפטר בשהחיינו של המצוה, משום שבירך על המצוה שבאתרוג עצמו, משא"כ כשמברך על מצוה אחרת.

[24] מרן הגריש"א זצ"ל (ודלא ככה"ח הנ"ל) ובשו"ת כת"ס (או"ח כו) הסתפק בזה.

הפוסט דיני ברכת 'שהחיינו' בפירות וירקות הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

1)      בירך על מאכל אחד בסתמא ולא חשב כלל אם לאכול יותר, ולאחר שגמר מלאכול אותו מאכל שבירך עליו, החליט לאכול עוד מאותו המין ממש, כגון שבירך על תפוח אחד ועכשיו רוצה לאכול עוד תפוח, או שבירך על בוטנים ועכשיו רוצה לאכול עוד בוטנים שהגיעו במגש פיצוחים לאחר שכבר בירך. אפילו אם לא עלה בדעתו לאכול המאכל השני עד אחר שגמר המאכל הראשון, יכול לאכול המאכל השני בלי ברכה מחדש, ובלבד שלא הסיח דעתו לגמרי מלאכול. (ש"ע רו ה, ומ"ב כ)

2)      בירך על מאכל אחד ועכשיו רוצה לאכול מאותו סוג מאכל אבל לא מאותו מין ממש, כגון שמתחילה בירך על תפוח ועכשיו רוצה לאכול פרי אחר כמו אגס, או שבירך על מציצה ועכשיו רוצה לאכול טופי, או שבירך על אגוזי לוז ועכשיו רוצה לאכול אגוזי מלך. אם עלה על דעתו לאכול המין השני או שהובא המין השני לפניו כשהיה עדיין באמצע אכילה הראשונה, אינו מברך על המין השני. אבל אם גמר לאכול המין הראשון ורק אז עלה בדעתו לאכול המין השני, צריך לברך מחדש על המין השני. (מ"ב רו כב וכה"ח רו לז דלא כמחבר רו ה)

3)      בירך על מאכל אחד, ועכשיו רוצה לאכול מאכל מסוג אחר לגמרי, כגון שמתחילה אכל שוקולד ועכשיו רוצה לאכול גבינה, או ששתה שכר ועכשיו רוצה לאכול דגים. אם עלה על דעתו לאכול המין השני או שהובא המין השני לפניו בשעת הברכה אז אינו מברך עליו, אבל אם עלה בדעתו לאכלו או שהובא לפניו רק אחר הברכה (אפילו בשעה שעדיין אוכל המאכל הראשון שבירך עליו), צריך לברך שנית. (מ"ב רו כא)

כל זה כשלא קבע עצמו לאכילת פירות אלא סתם נשנש מעט, אבל אם ישב וקבע עצמו לאכילת פירות, י"א (מ"ב רו סס"ק כב) שהברכה פוטר גם מאכל ממין אחר (אבל לא מסוג אחר לגמרי).

אלו הכללים, עכשיו נתייחס למקרה שקרה לך. בשלום זכר אם יושבים ואוכלים כל מיני פירות ופיצוחים אפשר להחשיב את זה כ'קבע עצמו לאכילת פירות' ולכן אם בירך בורא פרי העץ על פיצוחים או פירות, ואחרי זה מגיע מגש של פירות או פיצוחים אפילו כאלו שלא אכל אותם, אין לברך שנית. בקידוש ואויפרוף נראה אם רק נשאר כמה דקות אין זה קבע עצמו לאכילת פירות אלא נשנוש, ולכן אם בירך בורא מיני מזונות על עוגות ואז מגישים מגש של עוגות שהביאה שכנה פלונית, אם העוגה כזה שכבר אכל אין לברך שנית, ואם העוגה ממין אחר, אם כבר גמר מלאכול את העוגה שבירך עליו ראשונה, צריך לברך שנית, ואם עדיין לא גמר את חתיכת העוגה שבירך עליו, אין לברך שנית.

מיותר לציין שיעצו הפוסקים (ב"י יו"ד יט, רמ"א או"ח רו ה) שלכתחילה יש ליזהר בשעת ברכה לכוון לפטור כל מה שיביאו לפניו מאותו ברכה, ואז לא יהיו לו שום שאלות, וטוב מאד להטמיע ההרגל שלפני שמברכים מכוונים שהברכה יחול על כמה שיביאו. אני מקווה שהדברים בהירים כדי לדעת בפעם הבא מה לעשות. אם לא, נא לשאול שוב.

הפוסט באמצע האירוע הגיע בהפתעה מגש פירות מעוצב. לברך שוב? הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

הפוסט התזת בושם להעברת ריח רע בתפילה הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.