כמו כן שמעתי מרבינו להתיר ליוצא לדרך ביום עשירי באב להקדים ולכבס קודם חצות, והוסיף 'סוף סוף זה רק מנהג'. דבריו נאמרו בנוסע לצורך מצוה, ויש לעיין האם בנוסע לדבר הרשות אסור או שבדבר מצוה פשוט להתיר. אכן נראה שלכל עניין של מצוה אפשר להקל. ולכן בחורים היוצאים לקמפ מטעם הישיבה בעשירי באב, כיון שיש בזה 'חיזוק' רשאים להקדים ולכבס, ורצוי אם אפשר להמתין לבוקר, אך אם אין שהות מותר כבר במוצאי תשעה באב.  

מקור האיסור בעשירי באב כתב השולחן ערוך (אורח חיים תקנח) "מנהג כשר הוא שלא לאכול בשר ולשתות יין במוצאי תשעה באב ויום עשירי" וכתב הרמ"א שמנהגינו להחמיר בזה רק עד חצות עשירי באב. וכתב המשנה ברורה (שם ג) שהמהרש"ל הוסיף בכלל מנהג זה גם "שלא לרחוץ במרחץ ולספר ולכבס עד חצות" ובבה"ל (שם) מביא שהמאמר מרדכי מפקפק בדבריו שלא משמע כן בשו"ע ורמ"א, ומביא שאף שיירי כנה"ג כתב שלא נהגו איסור אלא בבשר ויין בלבד ולא שאר דברים, אך מסיק הבה"ל "קשה להקל אחרי שאחרוני זמנינו העתיקו דין זה". ואמר רבינו כיון שהוא רק 'מנהג כשר' וגם אין ברור המנהג לגבי כיבוס ותספורת יש להתיר לצורך מצוה. ויש לדמות זאת למש"כ המ"ב (שם) להתיר לכבוד שבת, ולאו דווקא לכבוד שבת שמן הדין מותר אף קודם תשעה באב (שו"ע או"ח תקנא, ג ברמ"א, במשנ"ב ובה"ל) אלא יש להתיר במוצאי ת"ב אף לכל צורך מצוה.

הפוסט כביסה ב-י' אב לצורך חתונה וקמפ מטעם הישיבה הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

ברם, כאשר החתן אוכל ביום חופתו, יש להיזהר מלשתות משקה המשכר (חכמת אדם קכט, ב) בכדי שיקדש בדעה צלולה ומיושבת. אך הכלה לא צריכה להיזהר בזה מפני שאינה משתתפת בקידושין אלא (ר"ן נדרים ל, א) "מפקירה עצמה אצל בעלה"  (ציוני הלכה – נישואין קכט). 

הפוסט תענית חתן וכלה הנישאים לאחר תשעה באב הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

אומנם אכילת בשר ושתיית יין וכן שמיעת ניגוני שמחה לא הותרו קודם חצות היום כבכל שנה, כיון שאין כבוד שבת באכילתם ושמיעתם בערב שבת.

הפוסט דברים המותרים בעשירי באב שחל בערב שבת הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

ואומנם ביום כיפור שיש בו מצות עינוי וכן כהן הנושא כפיו, מקיימים מצוה בחליצת המנעלים "ויש כבוד ופאר לרגל החלוצה, שתהא מוקדמת לקדושה" (אורח משפט כ"ה להגראי"ה קוק), ואילו בתשעה באב כיון שהוא משום צער ואין בזה כבוד, היה מקום לאחר את הימין, אך כיון שעל ידי כן נוהג באבלות על החורבן, יש בזה מצוה ויחלוץ הימין תחילה. ומטעם זה אף אבל החולץ נעליו קודם השבעה יחלוץ ימין תחילה (ציוני הלכה – אבלות רע"ה).

הפוסט אופן חליצת הנעל בערב תשעה באב הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

אפשר להתיר, אך יש להיזהר בזה מחילול ה' ומפריצת גדר, וכבר התבטא ה'ברכי יוסף' (סוף סי' שצג) "וכל אלו הנשקלין בשקל הקודש לפי המקום והזמן". צריך לבחון מיהו השואל, עד כמה צריך להקל לו, והאם יכול לעשות זאת בצנעא ועוד פרטים רבים הנוגעים להלכות חילול ה' כפי שיבוארו להלן.

היתר רחיצה שאינה לתענוג התבאר בשער הציון (תקנא, צד): ״מעוברת שהגיעה קרוב לעת לידתה שטוב לה לרחוץ בחמין, שרי, דהוי לרפואה ולא לתענוג, וכן יולדת או מי שהוא אדם חלוש ואמר לו הרופא שצריך לרחוץ בכל יום בחמין, שרי, מלבד בתשעה באב עצמו". הרי שהתיר למעוברת לרחוץ לחיזוק למרות שאינה 'חולה', ואין לחלק בזה בין רחיצה לשחייה.

כעין היתר זה העיד הגר"י אדלשטיין בשם החזון איש (מעשה איש ג, קפא): ״אמרתי לו שקשה לי להתרכז בלימוד כיון שהייתי לומד עם ראש הישיבה הגר"ש רוזובסקי עד שעת לילה מאוחרת, ואמר לי החזון איש: צריך לנסוע כל יום לים, מותר לך לנסוע לים גם בתשעת הימים, כי אין זו רחיצה של תענוג. למי שצריך להתרחץ לא בים, אסור, אבל בים זה יותר קל, כי עושים זאת בשביל הבריאות".

ובארחות רבינו (ב, קס) העיד הגר"ח קניבסקי: מרן ה'חזון איש' זצוק"ל התרחץ בים בבין המצרים משום דהוי לצורך בריאותו, ורק בתשעת הימים לא נסע לים. וכמדומה להגר"ח ששמע מהחזו״א שבאמת מותר לנסוע להתרחץ בים גם בתשעת הימים, משום דהוי לצורך בריאות אצלו ולא לתענוג, רק לא נוסע משום חילול השם".

כאמור, יש לבחון אם לא יגרום לרפיון במנהג שלא לרחוץ בתשעת הימים, שנעשה מעט רפוי אצל המון העם, ולמרות שעושה זאת לצרכי בריאות, הרי אין מדובר בחולה שייגרם לו נזק אם יוותר על שחייתו לשבוע ימים. ואף שיש מקום להקל כשעושה לחיזוק בריאותו, ראוי לבחון 'הדק היטב היטב הדק' אם לא ייגרם חילול ה', באשר ידוע שלא שוחים בבריכות ובחופי הים ויבחינו בירא שמים הרוחץ בתשעת הימים בלא שיידעו כי עושה זאת לבריאות ולא להנאה.

״יש דברים שהם בכלל חילול ה', והוא שיעשה אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננות אחריו אף על פי שאינם עבירות… הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין" (רמב״ם יסודי התורה ה, יא).

הפוסט שחיה לצרכי בריאות בתשעת הימים הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

הפוסט סעודת פרידה לטס לחו"ל בתשעת הימים הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

הפוסט הזמנת בגדים מחו"ל בתשעת הימים הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

הפוסט רחיצה לצורך מצות עונה הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

והנה בשו"ת אגרות משה חלק ג' (סימן פ) כתב לגבי רכישת רכב בבין המצרים שאם הוא לתענוג בעלמא ואינו לצורך פרנסה, אסור לקנותו בבין המצרים כיון שצריך לברך עליו שהחיינו, ואם הוא באופן שמברכין הטוב והמטיב ולא שהחיינו, וכגון שגם אשתו ובניו נהנים ממנו, אז אסור רק מראש חודש דהוי כבנין של שמחה, אולם אם הוא לצורך פרנסתו הוי כמשא ומתן שאינו של שמחה שנהגו להקל בו גם לאחר ראש חודש. ולכן בנידון דידן שהוא רק שוכר את הרכב לזמן מה, אין בזה לכאורה חשש משא ומתן של שמחה. וכן בספר הליכות אבן ישראל כתב שמותר לשכור כלים אפילו בכלים שאסור לקנותם.

הפוסט רכישה והשכרת רכב בתשעת הימים הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

ולכאורה יש לדמות נידון דידן של מסיכה, ולכן לדינא נראה שיש להקל ולכבס אותו. וכן שמעתי מהגאב"ד הגרב"צ הכהן קוק שליט"א. אח"כ ראיתי שהזכיר לדמות נידון דידן לבגדי קטנים בשו"ת שלמת חיים הנדמ"ח (סימן ש"י) שנשאל שם אודות כיבוס מטפחות ומגבות ידים שכבר כתב בשו"ע שאסור לכבס אותם, והסתפק השואל גם אם לכבס מטפחות האף, ולמעשה פסק שאם שכיח שמטונפים ואינם ראויים, הווי כמו בגדי קטנים, וה"ה לגבי מסיכה. וכמובן מי שרוצה רק לנקות כתמים ולהבריש את המסיכה ולא להכניס אותו לתוך כביסה, מותר גם כן, ראה בהליכות שלמה חלק ג' (פרק י"ד סעיף ט"ו).

הפוסט כיבוס מסיכת קורונה בתשעת הימים הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.