מאז ביקשת להנהיג בבית הכנסת אצלכם אמירת אב הרחמים בשבת חנוכה, אין לי מנוחה. כבודם של חיילינו הנהרגים על קידוש ה' להצלת ישראל מיד צר הי"ד נכבד מאד בעיני, לבי לבי על חלליהם, מרבים אנחנו בתפילה ותחנונים עליהם אף ביום השבת כשו"ע (או"ח רפ"ח, ט. תקע"ו, י"ג), אך חמור מאד לשנות מנהג, ובפרט מנהג בית הכנסת המקודש.

ומה גם שמנהג זה המפורש בשו"ע (רפד, ז) וכל שכן בשבת זו דאיכא תרתי לטיבותא חנוכה ושבת מברכים. ואין דומה כלל לימי הספירה – כפי שדיברנו – שהטעם בהם משום שבאותו זמן היו הגזירות שעליהן ניתקן אב הרחמים כמבואר במ"ב (שם י"ח). בית הכנסת שלכם קיים כבר עשרות בשנים וגם במלחמות בהם נהרגו ונשפך דמם של חיילים רבים הי"ד, ומעולם לא שינו לומר אב הרחמים בזמנים שנהגו שלא לומר, כגון במלחמת יום כיפור ועוד.

בעניין אבינו מלכנו בשבת בעת צרה, תלוי בב' הטעמים שכתב המג"א (תקפד, ג).

אם רצונכם דווקא בתפילת 'אב הרחמים' ניתן לאמרה בסיום התפילה, יחד עם פרקי התהילים ובקשת 'אחינו כל בית ישראל', שבזה אין שינוי מנהג, אלא בקשה ותחינה.

כל שינוי, אף אם נראה לנו טעם הגון לכך, לא לנו להחליט מול מנהגן של ראשונים כמלאכים. לעולם לא נדע מה אוצרים בתוכם מנהגי ישראל. משל לגל אגוזים, כשאתה שומט אגוז אחד מתמוטט כל הגל, כך מנהגי ישראל כששומטים אחד מהם מסוכן כל המצב להתמוטט.

במהרה בקרוב בימינו ינקום דם עבדיו השפוך, ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים.

המתפלל לשגשוג הקהילה הקדושה ומברכך בברכת כהנים באהבה

בן ציון הכהן קוק

הפוסט אב הרחמים בשבת ר"ח בימי המלחמה הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.