ואומנם שמעתי מרבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שאם לאחר הוספת השם נראתה הטבה משמעותית במצבו בניגוד לתחזיות הרופאים, אף אם לבסוף מת באותו חולי, יש להזכירו גם בשם הנוסף.

הפוסט הזכרת שם שהתווסף לחולה שנפטר הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

כתבתי בספרי אהל יעקב הלכות יחוד בשם אאמו"ר זצ"ל, רופא מומחה לגיל הזהב, שחולה אלצהיימר בדרך כלל יש לו כוח וגם רצונות כמו בן אדם בריא, אבל יש לו חסרון בהבנה להבחין בין דבר לדבר, אבל מצד החולה לא ראינו במיוחד סיבה לפטור אותו מתענית. וכשהתייעצתי עמו לפני יום כיפור לגבי חולי אלצהיימר, בדרך כלל לא היה לו פסק שווה לכל חולה, והוא דן כל חולה לגופו.

אמנם אם הוא זקן הבריא בגופו, רק שיש לו חולי אלצהיימר שאינו יכול להבחין איזה יום הוא, בדרך כלל אומרים לו לצום ביום כיפור, והכל לפי הענין. וראה בזה בשו"ת שרגא המאיר חלק ה' (סימן כ"ב).

הפוסט צום יום כיפור לחולה אלצהיימר הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

ויסוד היתר הנ"ל, דהנה איתא בגמ' במסכת שבת דף מ: ובלבד שלא יבא קומקומוס של מים חמין וינחנו על בני מעים בשבת. ורש"י פירש שמא ישפכו עליו, ונמצא רוחץ בשבת בחמין. ותוס' פירש לא יביא משום רפואה, וגזרו אטו שחיקת סממנים. ובשו"ע (סימן שכ"ו סעיף ו') כתב דאסור ליתן על גבי בטנו כלי שיש בו מים חמין. וביאר המ"ב שם (ס"ק י"ט) שלפי רש"י אם החמין בכלי סגור שרי, ואילו לפי תוס' גם בכלי סגור אסור דמחזי כרפואה, וסיים שלצורך גדול אפשר להקל. וכן דעת בעל שבט הלוי זצ"ל ויבלח"ט הגר"ח קניבסקי שליט"א פסק דבזמנינו היות שאף בריאים משתמשים עם בקבוק חם שוב אינו מחזי כרפואה ומותר לכתחילה ליתן בקבוק חם על המיחוש אפילו בלי צורך גדול. וראה עוד בשש"כ (פרק ל"ד סעיף י"א) אם סובל מכאבים חזקים מותר להשתמש עם בקבוק עם מים חמים, וכן בשו"ת אור לציון חלק ב' (פרק ל"ו שאלה א'), ובספר ארחות שבת (פרק כ' הערה קפ"ז).

העולה לדינא: מי שסובל מכאבים חזקים בבטנו בשבת, יכול למלאות בקבוק עם מים חמים ולהניחו במקום הכאב.

הפוסט שימוש בבקבוק מים חמים להרגעת כאב הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

ואף שמבחינה רפואית לא נשקפת סכנה קיומית לחייו, אך בהגדרה ההלכתית הוא חולה שיש בו סכנה, שהרי יש לו "מכה של חלל" שפסק השלחן ערוך (שכח, ד) שעושים לו כל צרכו, וכתב המשנה ברורה (יד) "אף על פי שאין בו סכנה במניעת הדבר ההוא". ואף שישנם ראשונים החולקים ואוסרים לחלל שבת אלא בדברים שיסתכן במניעתם, אך עיקר הדין כהשו"ע אלא "שראוי להחמיר".

ולכן מעיקר הדין מותר לחלל שבת בעישון הסם, ומה שכתב הביאור הלכה שיש להחמיר רק "אם אכן נצרך לזה", הרי כאן אין לך צורך גדול מזה, ומה גם שידוע שמנוחת החולה, מחזקתו ונותנת לו כוחות להתגבר על מחלתו, ואילו הייסורים הקשים מחלישים מאד מלבד שמונעים ממנו שינה הנצרכת מאד לרפואתו, ואם כן צורך גדול הוא לעצם רפואתו.

ומשנה שאינה צריכה היא האיסור להשתמש בסמים אם לא במקום פיקוח נפש כמבואר באגרות משה יורה דעה ג, לה.

(מתוך תשובת מורינו הגאב"ד הגאון רבי בן ציון הכהן קוק שליט"א בגליון 'שואלין ודורשין' – להורדת הגליון)

הפוסט עישון קנאביס בשבת לחולה במצב קשה הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

אמנם הדגיש כי למרות שהוא זמן לתפילות על רפואה, אין זה מתיר להתפלל על חולים שאין בהם סכנה כבכל שבת ויום טוב. ונראה ודאי שלא תצא אף תועלת מתפילה אסורה, ולכן הקפיד להתפלל רק על שמות חולים שיש בהם סכנה.

אכן מבואר (שבת יב, א) שאדרבה עצם ההימנעות מהתפילה על חולה שאסור להתפלל עליו בשבת, ואי הזכרת צער בזמן שמחת השבת, היא זו שתגרום לרפואה הקרובה לבוא. "ת"ר הנכנס לבקר את החולה אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא. ר' מאיר אומר יכולה היא שתרחם" ופירש רש"י "יכולה היא שתרחם – אם תכבדוה מלהצטער בה" הרי שרחמי השבת יגרמו לרפואה אם יכבדו את השבת ויום טוב ולא יתפללו על מי שאסור להתפלל עליו.

הפוסט סגולת מרן הרב אלישיב לרפואה בקריאת עשרת הדברות הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

אומנם אם היה החומר ממנו יוצרה הקפסולה מאיסורי הנאה, שוב אסור לאוכלו משום שהחשבתה כעץ ואבן רק לא מחשיבו כאוכל, אך סוף סוף נהנה על ידו.

הפוסט בליעת גלולה המכילה מאכל אסור הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.