לפי דבריו, עניין זה שייך במיוחד לבעל מוסף ולבעל התוקע ע"מ שיעשו המצוה מתוך שמחת התורה, אך אין זה שייך בבעל תפילה של שחרית שכבר סיים מלאכתו, ורק משום הכרת הטוב נוהגים להעלותו, ולכן עדיפות היא להעלות את בעל התפילה של מוסף, וגם זה אינו חובה, רק מנהג, אך אם מחמת זה יבוא לפגיעה ח"ו במתפללים אחרים, והאמת והשלום אהבו.

וגדולה מזו נתבאר בציוני הלכה – אבלות (עמ' תעח) שאפילו על קדיש שהוא חובה, או תפילה לפני העמוד, ראוי לוותר אם יבוא לידי עגמת נפש.

הפוסט עלייה לתורה לבעלי תפילה בימים הנוראים הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

מיהו יש מן הפוסקים שנקטו שיש ענין להדר לקחת להתרת נדרים שלושה שכבר התירו נדרי עצמם כמ"ש בספר מקראי קודש להגרצ"פ פראנק ימים נוראים (סימן ג') שכן היה מנהגו של בעל התורת חסד שהיה מהדר שיתירו לו דוקא כאלה שכבר התירו את נדריהם לעצמם עי' עוד בספר החשוב כל נדרי (פרק ע"ט סעיף ח').

ולמעשה המנהג כמ"ש לעיל שאין בעיה, ועי' בשו"ת בצל החכמה חלק ה' (סימן ס"ה) ובשו"ת בית אבי חלק ד' (סימן מ"ג) כתבו שאין ענין כפרה כלל, שהדיינים אין כוחם לכפר, ואינם אלא מתירים את הנדרים ועושים אותו כאילו לא נדר, ואין ענין "זכאי" ו"חייב" בזה, ובקובץ מבית לוי הביא שכן נהג הגר"ש וואזנר זצ"ל. וכ"כ בשו"ת קנין תורה חלק ד' (סימן ס"ד) שלא ראינו אצל רבנן קשישי דעבדי הכי, ואדרבה ראינו לרבותינו שנהגו להיות הראש והראשון להתרה. 

הפוסט התרת נדרים אצל מי שלא התיר לעצמו הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

ויכולות לומר נוסח קצר שהובא ממרן הגראי"ל שטיינמן (כעין שהביא החיי אדם [קלח, ח] נוסח קצר בארמית): מתחרט אני על כל הנדרים והשבועות, וכן כל מנהג טוב שנהגתי ולא אמרתי שיהיה בלי נדר, ואם הייתי יודע שאתחרט לא הייתי נודר או נשבע, ובמנהג טוב הייתי מתנה שיהיה בלי נדר ומבקש אני שתתירו לי את כולם.

ומשיבים הדיינים: מותר לך, מותר לך, מותר לך.

ויאמר: הריני מוסר מודעה לפניכם ואני מבטל מכאן ולהבא כל הנדרים וכל השבועות וקונמות והסכמה בלב או בדיבור, שאקבל עלי חוץ מנדרי תענית בשעת מנחה. וכן כל מנהג טוב שאתנהג בלי להזכיר בלי נדר ואם אשכח לתנאי מודעה  הזאת ואדור מהיום עוד, מעתה אני מתנה עליהם שיהיו כולם בטלים ומבוטלים ולא יהיו חלים חלל.

מי שאשתו לא מינתה אותו בפירוש להתיר לה נדרים, אך יודע בבירור שרוצה בכך. האם יכול להתיר לה הנדרים.

רק מי שאשתו מינתה אותו בפירוש להיות שלוחה לזה יכול להתיר לה, כיון שצריך שיבא הנודר עצמו לפני הדיינים, אלא שמועילה שליחות מאשתו כאילו באה בעצמה משום 'אשתו כגופו', אך כל זה רק כשמינתה אותו בפירוש לשלוחה.

האם יכולים ארבעה אנשים לשבת ולהתיר יחד נדרים לארבעת נשותיהם.

כיון שכל אחד פסול להתיר לאשתו (יורה דעה רלד, נז) אינם מצטרפים כארבעה דיינים, אך אם כל אחד יכוון שלא מצטרף לבית הדין כלפי התרת אשתו, הרי זה כאילו אינו יושב שם ומועיל.

ראש השנה פבשואלין ודורשין מוקטן

הפוסט התרת נדרים לנשים הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

וכתב הב"י "המנהג פשוט בארץ ישראל וסביבותיה לכתוב פרוזבול בערב ראש השנה של מוצאי שביעית וכן נהג מורי הרב הגדול הר"י בירב ז"ל" וכך נפסק בשו"ע (חו"מ ס"ז, ל'-ל"א). וכך נהגו הג"ר נתן אדלר (שו"ת חת"ס הובא בפ"ת חו"מ ס"ז, ה') ומרן החזו"א שלא כתבו פרוזבול בערב שביעית (דרך אמונה ט, צהה"ל מ"ד).

אולם התומים (ס"ז אורים נ"ד) כותב "הירא וחרד יש להחמיר לעשות פרוזבול בערב שביעית" וכך אמר לי מו"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוקללה"ה: "הירא את דבר ה' יעשה פרוזבול בערב שביעית ואצלינו בבית המדרש נהוג לעשות פרוזבול", וכן נהג מרן הסטייפלר זצוקללה"ה ואף פירסם "כרוז קורא לסדר פרוזבול גם בערב שביעית" (קרינא דאיגרתא ב' מהדו"ח עמ' קצ"ה).

 א. יש מחמירין שלא יהו הדיינים קרובים למלוה או ללווה, ולא זה לזה ולא פסולין לעדות כי יש פוסלין (דרך אמונה שמיטה ויובל ט', צ"ה).

ב. באו"ש נסתפק אם אפשר לכתוב פרוזבול בלילה (שם).

ג. יש לדיינים לישב. והמלוה או שלוחו יעמוד כשאומר בפניהם (שם צ"ב).

ד. נשים חייבות במצוה זו (שם, א') ולכתחילה רצוי להדר שאף אשה נשואה תעשה פרוזבול כיון שישנם חובות שאין הבעל זוכה בהם ואכמ"ל, ויכולה למנות את בעלה לשלוחה וימסור לב"ד בלשון שליח (מו"ר מרן הגריש"א).

ה. לכתחילה רצוי לבוא בעצמו לפני הדיינים. אך כשאינו יכול לבוא בעצמו, וכן אשה, יכולים למנות שליח (שם צ"ט).

ו. בדיעבד כשאין אפשרות לכתוב פרוזבול, יכול לומר בפני ג' בעל פה 'מוסרני לכם שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה' (שם קנ"ד).

ז. נכון לעשות הפרוזבול סמוך לר"ה, הואיל ואינו מועיל לחובות שלאחר עשייתו.

פרוזבול הרב קוק ערב שמיטה

הפוסט פרוזבול בערב שביעית – להורדת הטופס הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

ועדיף לומר מול בריכה בקרקע שמילאו אותה במים שאובים, מאשר באקווריום יפה עם דגים. כעין שמצינו לגבי נטילת ידיים, שניתן לטבול את הידיים בנהר וכדו' ויש דעות שניתן לטבול אף במים שאובין המחוברים לקרקע כבריכה [מובן שלא מדובר בבריכה ניידת, אלא בבריכה קבועה הבנויה בקרקע].

אגב, כאשר נשאל מרן הגרי"ש מדוע הוא מאריך ומתפלל את כל התפילות שחיברם מרן החיד"א המובאות אחר פסוקי התשליך שאינן מעיקר הנוסח ואף הגר"א לא אמרם, השיב בנעימות לשונו "אלו תפילות יפות, שחבל שלא להתפלל אותם".

הפוסט המקום הראוי לאמירת תשליך הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

הפוסט שלום זכר בליל שבת ראש השנה הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.