ומצאנו ב' טעמים לדין הנ"ל:

א) נראה כמשתחווה לצורתו שבתוך המראה.

ב) מבלבל את הכוונה.

נפק"מ ביניהם שאם עוצם עיניו, יהיה מותר להתפלל לפי טעם השני.

להלכה החמירו הפוסקים שאסור להתפלל מול מראה.

וכל זה במראה עצמה, אך מול חלון יש אומרים שדינו קל יותר כיון שדווקא במראה שמיועדת להביט בה החמירו טפי, משא"כ חלון שאינו מיועד להסתכל בו אלא שיש אפשרות לראות את עצמו על ידו, ולכן מעיקר הדין אפשר להקל, והרוצה להחמיר יעצום את עיניו או יסתכל כל הזמן בתוך הסידור. וראה עוד בשו"ת שבט הלוי חלק ט' (סימן כ"א).

הפוסט תפילה מול חלון מכונית הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

ולכן יש להימנע מכתיבת פרשת הקטורת על גבי קלף. וכן בשו"ת יביע אומר (ט יורה דעה, כג) כתב "נראה שלכתחילה אין ראוי לכתוב פיטום הקטורת בפני עצמה". ואין לתלותו על קיר בית הכנסת בצורה גלויה, מחמת קדושת שם הוי"ה המופיע בו בגלוי, כעין האיסור להשאיר ספר תורה פתוח ולצאת כמבואר בש"ך (יורה דעה רעז, א). וכל שכן בשם הוי"ה כנראה בדברי הר"ן (שבת ה, ב הופכו) שאגרות של תחנונים התלויים בית הכנסת, חייב אדם לגוללן.

(לאחר שמרן הגרי"ש אלישיב הורה בבירור לאסור כשנשאל על פיטום הקטורת ועל קיר בבית חולים שבו מוזכר שם הוי"ה בגלוי, הורה חתנו מרן הגר"ח קניבסקי לכסות בווילון את פיטום הקטורת התלוי בבית מדרשו ולא הסתפק בכיסוי זכוכית. ואומנם שונה שם הוי"ה הקבוע בעמוד הש"ץ שהוא מנהג ותיקין ואין לנו לחדש מנהגים שונים באיסור זה).

הפוסט תליית פיטום הקטורת על קיר ביהכנ"ס הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

הפוסט ביטול הוראת קבע למוסד צדקה הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

הפוסט חיסון קורונה לבני נוער הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

זאת ועוד מבואר בברכות (ח, א) "מי שיש בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע, שנאמר כה אמר ה' על כל שכני הרעים… שכני הרעים הם שכני בית הכנסת שלא נכנסים לתוכו להתפלל – ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו". אכן במשנה ברורה כתב (צ, לח) שדברי הגמרא נאמרו על המתפלל ביחידות, אך המתפלל בביתו בעשרה אינו נקרא שכן רע.

ומדברי רש"י על הרי"ף (ד, א) משמע שנקרא שכן רע, אף כאשר מתפלל במניין מחוץ לבית הכנסת "כיון שאינו בא להשרות שכינתו בבית הכנסת". הרי שחובה לדאוג שלא יישארו שערי בית הכנסת נעולים, אלא תשרה שכינתו בבית הכנסת. והגר"ח קרייסווירטה גאב"ד אנטוורפן התבטא שיש 'לפייס' את בית הכנסת כאשר לא באים להתפלל בתוכו. אשר על כן חובה קדושה היא לדאוג שלא יישארו שערי בית הכנסת נעולים חלילה אלא יתקיים שם מניין, ואם יזכה להיות בין המתפללים שם, תפילתו מתקבלת יותר.

הפוסט תפילה בבית הכנסת או בחצר הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

הפוסט הדפסת תו ירוק בחול המועד הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

אם לא בירך, יכול לשתות מעט תוך כדי אמירת ההגדה בכדי למנוע הפסק גדול בין שתית הכוסות (מרן הגרי"ש אלישיב), למרות שכתב הרמב"ן (פסחים כד, א) "משמזגו לו כוס שני והתחיל לדרוש עליו, אינו רשאי להפסיק בשתיה" משום שכוונתו לאסור הוא כששותה מתוך קלות ראש, אך כאשר הוא לקיום ההלכה שלא לאבד את הברכה אחרונה ולהיפטר מברכה ראשונה לכוס שני, אין זה מחמת קלות ראש ומותר לכתחילה לשתות.

כשהוראת הרופאים להרבות בשתיה לנדבקים בקורונה או למחלימים הסובלים מפוסט קורונה, ודאי ניתן לשתות תוך כדי אמירת ההגדה שהרי אין זה משום קלות ראש.

והורה הגרי"ש אלישיב שאין צורך לחפש דרכים איך להימנע מהברכה אחרונה, אחר שנהגו לברך לאחר שתיית כוס ראשון כבר המהר"ח אור זרוע (שו"ת ריג) ועוד, וכל מחלוקת השו"ע והרמ"א (אורח חיים תעד, א) אם לברך קודם כוס שני מחמת שהיא מצווה בפני עצמה, אמורה כשאומר ההגדה בזריזות ולא מאריך בה זמן רב עד שנוצר מחמת כן הפסק של שיעור עיכול המחייב ברכה אחרונה על כוס ראשון וברכה ראשונה על כוס שני.

לתשובות נוספות בהלכות הפסח

הפוסט שתייה בין הכוסות מפני הקורונה הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

ואם הצעיר אינו יודע שיש מבוגר לפניו ואדם שלישי העומד מהצד יודע שיש מבוגר, נראה שחייב להודיע לצעיר שיש מבוגר לפניו ואין מספיק חיסונים, מדין "לא תעמוד על דם רעך" ודין השבת אבידה ונראה בשניהם שווים – שניהם צעירים או שניהם מבוגרים תליא לכאורה במחלוקת בין פתורא ור' עקיבא במסכת בבא מציעא פרק איזהו נשך – אי אמרינן "חייך קודמין" או "ואהבת לרעך כמוך", אך בשאלה זו הצעיר לא נחשב מסוכן ודאי צריך להקדים לזקן הנמצא בקבוצת סיכון – ומ"מ צריך לוודא בדיוק במהלך הנגיף כמה צעירים לא נחשבים בסיכון.

אמנם יש מקרים בהם צריך לסיים את מלאי החיסונים עד סוף היום כדי שלא יתקלקלו וייזרקו לפח, ואז נ"ל שמותר לכל אדם גם אם הוא  צעיר לבוא ולהתחסן.

הפוסט האם מותר לצעיר להתחסן לפני המבוגר? הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

ויש לחלק בין ב' סוגי ריחות רעים: ריח שיש לו עיקר כגון צואה, אסור מן התורה שנאמר (דברים כג, טו) "והיה מחניך קדוש" ופירשו חז"ל שבמקום שיש בו ריח רע אין המחנה קדוש. וריח זה הוא הבא מצואה כיון שבפסוק זה נזכרה צואה "וכיסית את צאתך". וישנו ריח שאין לו עיקר כגון הפחה שאיסורו רק מדרבנן. ובריח שיש לו עיקר יש להרחיק מסוף המקום שמריח עוד ד' אמות, אך בריח שאין לו עיקר רק המקום שמריח בו אסור.

נחלקו הראשונים כשהצואה ברשות אחרת כריח הנודף חוץ לבית הכסא או כשמכוסה כצואת תינוק בטיטול, אם דינה כריח שיש לו עיקר ויש להרחיק מהטיטול כ-2 מטר, או שאין לו עיקר כיון שאינה נמצאת במקום שמתפלל. הביאור הלכה (שם) מחמיר, אך התיר להקל כשיש לו חולי שאינו מריח, בשעת הדחק. וכיון שלחולה זה המבודד בביתו אין שעת הדחק גדולה מזו, יכול להקל וללמוד ליד הצואה המכוסה.

אכן לבריא שמריח, לא מועיל לסתום את האף ולמנוע חדירת הריח, כיון שסוף סוף לגביו הוא מקום מסריח שאינו משכן לשכינה, אך ניתן להקל אם התיז בושם עד שלא מריחים את הריח הרע כיון שאין לו עיקר.

הפוסט דברים שבקדושה לחולה שאינו מריח הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

רצוי להתחזק בדברים שבלאו הכי עלינו לאמרם כל יום, רק צריך להתחזק בהם יותר.

בגמ' (שבועות ט"ו, ב) נקרא פרק 'יושב בסתר' (תהילים צא) – 'שיר של פגעים', ופרש"י: "פגעים – מזיקין שפוגעין בבני אדם להזיק". מזמור זה מועיל להגן ממזיקים, ולהתחיל מפסוק ויהי נועם (סוף פרק צ'). אמנם יש איסור להתרפא בדברי תורה, כפי המובא בסנהדרין האיסור ללחוש פסוק על המכה לרפואה, אך מותר לומר פסוק להגן שלא תבוא מחלה.

בזמן ההפגזות בירושלים הריץ מרן ה'חזון איש' מברק בן שורה אחת: "להתחזק בלימוד התורה ולהיות רגיל בשיר של פגעים".

בעצם, פרק זה צריכים לומר בסדר קריאת שמע על המיטה, אלא שכבר עייפים ולא כל כך שמים לב למה שאומרים, ואולי גם נרדמים לפני שמספיקים לאומרו.

לכן כדאי עתה להתחזק באמירתו, ובכל הפסוקים שיש בסדר קריאת שמע על המיטה שהם כולם פסוקי שמירה. הרי יש פסוקים שממש מדברים אל הלב. די רק להזכיר את הפסוק "ונגע לא יקרב באהלך".

כמובן, בכלל זה להתחזק בברכת המפיל, כפי שאמר האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל: "עבורי, מי שלא מברך המפיל לפני השינה הוא כמו ששותה בלי לברך שהכל".

מרן רבינו הגרי"ש אלישיב, גדול השקדנים, הקפיד כל יום ויום קודם שהלך לישון לומר קריאת שמע על כל פסוקיה ופרקיה. הוא לא ראה בזה 'בזבוז זמן' חלילה. ואף זכיתי לילה אחד שנקראתי על ידו לשליחות דחופה בעניין הלכתי, וכשהגעתי לביתו, היה יושב על מיטתו, וראיתיו קורא בנעימה ובזריזות את כל הפסוקים. לאחר מכן דיבר איתי מעט, בירך 'המפיל' ועלה על יצועו לנוח מעמל היום.

כמו כן, אמירת פיטום הקטורת, כפי שחז"ל אומרים ורש"י מביא זאת בפרשת קורח: "רז זה מסר לו מלאך המוות כשעלה לרקיע, שהקטורת עוצר המגפה". ואמנם כולנו אומרים פיטום הקטורת בסיום התפילה בכל יום, אלא שממהרים וכו', וכדאי להתחזק באמירת פיטום הקטורת.

עד כדי כך חשובה אמירה זו, שהרמ"א כתב (או"ח קלב) שאין לאמרה בעל פה משום שהאמירה במקום ההקטרה וחיישינן שמא ידלג ואחז"ל אם חיסר אחד מסמניה, חייב מיתה. אמנם המ"ב מביא שהאחרונים השיגו על כך, אך רואים אנו עד היכן הדברים מגיעים.

וה' הטוב ירחמנו.

(מתוך גיליון 'שואלין ודורשין').

הפוסט סגולות להצלה מפני הנגיף הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.