ואמנם יש לוודא שהמכירה היא מכירה רצינית באמצעות רבנים מוסמכים ונכרי היודע את מהות המכירה המאפשרת לו באם ירצה לקחת את החמץ במשך ימות הפסח בלבד. (אומנם מעולם לא קרה שהגוי בא לקחת החמץ, אך באופן עקרוני חובה על המוכר להסכים שהנכרי יטול החמץ. במקרה כזה הגוי מחויב לשלם על החמץ, אך אין לעכבו מלקחת קודם התשלום).

על החמץ הנמכר להיות מונח במקום/ ארון סגור, שלא יהיה נגיש בקלות.

חג כשר ושמח.

לתשובות נוספות בהלכות הפסח

הפוסט מכירת חמץ וירטואלית, לכתחילה או בדיעבד? הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

בדיקת חמץ לאור פנס

שאלה: מי שאין לו נר לבדיקת חמץ, האם יכול לבדוק את החמץ לאור פנס.

תשובת מורינו הגאב"ד שליט"א: יכול לבדוק ואף לברך על בדיקה לאור פנס.

אמנם לכתחילה בכדי שלא לשנות המנהג, ישתדל לבדוק לפחות חדר אחד לאור הנר.

ומטעם זה שאור החשמל כשר לבדיקה, לא כיבה רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בעת שבדק חמץ את האור בחדר שבדק בו חמץ, ולא חשש שהוא בכלל "שגרא בטיהרא מאי מהניא" (נר במקום מואר, מה תועלת יש בו).

ימשמש בכיסו וייפטר מבדיקה

שאלה: מתקשה לבדוק לאור הנר בתוך הארונות ובכיסי הבגדים, מחשש שתפרוץ דליקה.

תשובת מורינו הגאב"ד שליט"א: אם ממשמש בידו בתוך הכיס ומרגיש שאין שם מאומה, נחשב למקום הבדוק ואין צריך לבדוק שם בנר. וכן כל מקום שממשמש בידיו ועל ידי כך יודע בוודאות שאין שם חמץ, נחשב בדיקה. וכבר נזכר כן בדעת תורה למהרש"ם לגבי כיסים והוכיח זאת מהמג"א (תל"ג).

בדיקת ארונות מטבח

שאלה: ארון מטבח שניקוהו לפסח, האם צריך לשוב ולבודקו עם נר קודם שמחזיר הכלים.

תשובה: הואיל ושטפו אותו, הרי הוא נחשב כמקום שאין מכניסים בו חמץ, ואין צריך לבודקו כלל.

בדיקה תחת ארונות ומקומות שניקו בהם לפסח

שאלה: האם יש צורך לבדוק עם נר בארונות מטבח לאחר שניקו אותם לפסח, קודם שמכניסים בהם את הכלים בחזרה.

תשובה: כיון שניקו אותם כיאות נחשב הארון כמקום שאין מכניסין בו חמץ ואין צורך לבדקו.

ומאחר שכל מקום שניקו אותו כיאות אינו צריך בדיקה, הרי שבבתים שמקפידים לנקות היטב היטב בכל הארונות ותחת המקרר וכל מקום שיד אדם מגעת, בדיקת החמץ לא אמורה לערוך זמן רב. ושמעתי ממרן הגר"ח קניבסקי שאצל החזון איש ארכה הבדיקה זמן רב, כיון שרוב עניין הוצאת החמץ ונקיונו היה בליל בדיקת חמץ. ומחמת כן עיקר הבדיקה היא על הפתיתים שמצניע קודם הברכה ברחבי הבית, ולכן עורר מרן הגרי"ש אלישיב שיקפיד שיהא בהם כזית המחייב ברכה על ביעור, ולכל הפחות באחד הפתיתים יהיה כזית.

עיקר מצות הבדיקה

היוצא מהנ"ל כי עיקר מצות הבדיקה הוא לילך בין החדרים ולברר עם בני הבית אם אכן נוקה כל מקום שיכול להיכנס בו חמץ – האם נשטפו כל הרצפות בבית, האם נוקו כל הארונות במטלית לחה, ומיששו ובדקו שלא נשארו פירורים בעומק המדפים וכיו"ב. יעבור בחדרי הבית ויבחן וישאל על כל מקום שיכול להיכנס שם חמץ, האם אכן נוקה מחמץ כיאות.

שאלה: מה הדין אם לא היתה כוונתו בשעת הניקיון לבדיקת חמץ. האם גם אז ייחשב כמקום הבדוק.

תשובת מורינו הגאב"ד שליט"א: כן, כיון שאם היה שם חמץ, היה מסירו ומישש ובדק ביסודיות כל מקום. ולאחר מכן נשמר המקום מחמץ, ושוב אינו צריך בדיקה כדין "מקום שאין מכניסים בו חמץ".

הצנעת הפתיתים בימינו – חיוב

העולה מן הדברים כי המנקה את ביתו היטב בכל מקום שיש חשש שנכנס בו חמץ, חיוב מדינא הוא להצניע את עשרת הפתיתים ברחבי הבית, כדי שלא להיכשל בברכה לבטלה.

כיון שבימינו לאחר ששוטפים את כל הבית קודם אור לי"ד נמצא הבית בדוק. ודווקא בימיהם לא היה די בכיבוד הבית, משום שהיו חורים וסדקים בקרקע הבית וחששו שנכנס שם חמץ, אך היום אין חורים וסדקים בין הרצפות, וכל מה ששייך הוא בארונות, וגם שם זה לא מצוי, וממילא יש חשש שבכהאי גוונא ברכתו לבטלה.

ולכן בימינו מה שמניחים פתיתי חמץ קודם הבדיקה, אינו רק 'מנהג בעלמא' אלא 'חיוב'. וכפי שכתב שער הציון (תל"ב, י"ב) בשם העמק הלכה.

מי מצניע הפתיתים

שאלה: האם יש עניין שדווקא אחר יצניע הפתיתים, והבודק ישוב ויחפש אחריהם?

תשובת מורינו הגאב"ד שליט"א: גם הבודק יכול להניח הפתיתים בעצמו. ואין הבדל בין אם הוא יודע היכן הפתיתים, לבין אם עומד לידו מצניע הפתיתים, שיכול לשואלו בכל רגע.

ואמנם אגב מה שמבערם מהבית שהולך ומחפש החמץ ברחבי הבית, היא גופא הבדיקה.

לצאת ידי חובה בשטיפת הרצפה

שאלה: מצוי בבתים רבים שבתחילת הלילה עסוקים בשטיפת הבית, האם יכול להחשיב זאת כתחילת הבדיקה, שהרי מדינא יש להזדרז ולבדוק בתחילת הלילה.

תשובת מורינו הגאב"ד שליט"א: השטיפה היא הבדיקה, ויכול להמשיך השטיפה בתחילת ליל י"ד, ובזה מקיים תקנת חז"ל אור לי"ד בודקין את החמץ.

ברכה על שטיפת הרצפות

שאלה: האם ניקוי הכיסים והרצפות נחשב כבדיקה ממש, או שעל ידי כך נפטר מבדיקה כמקום שאין מכניסים בו חמץ.

תשובת מורינו הגאב"ד שליט"א: השטיפה עצמה היא בדיקה.

שאלה: האם יוכל לברך על שטיפה זו כבדיקה, כגון שאין לו אלא לבדוק הכיסים וקודם שממשמש בידיו, יוכל לברך על ביעור חמץ.

תשובה: כשאין לו פתיתים להצניע, יוכל לברך קודם השטיפה.

שטיפה ע"י נכרי

אכן מי שסומך על השטיפה לפטור מבדיקה, יש לו להחמיר שלא לעשות השטיפה על ידי נכרי, שהרי לא יכול לבדוק את החמץ תחתיו ואינו נאמן לומר שהמקום נקי.

ומה שכתב השערי תשובה (תל"ד) "לכן מקילין המוני עם לבדוק דרך העברה בעלמא, לפי שמתחילה רוחצין ומנקין הכל היטב. ואפילו רוחצין ומנקין על ידי נכרי מסתברא דנאמנים, דאנקיותא קפדי ולא מרעי נפשייהו", שמעתי מרבינו זיע"א כי הנאמנות במקרה זה היא דווקא כשהישראל נכנס ויוצא, ואימתו עליו.

כזית בפתיתים

שאלה: להאמור שאין חיוב בדיקה במקום שנשטף היטב ומברך על חיפוש הפתיתים, האם צריך להקפיד שיהיה כזית בכל אחד מן הפתיתים, לצאת ידי הסוברים שאין חיוב בדיקה בפחות מכזית.

תשובת מורינו הגאב"ד שליט"א: אינו חובה, כיון שלא פלוג רבנן. וכשהבית אינו בדוק, חייבו חכמים לבדוק אע"פ שיודע שאין בו כזית חמץ.

אכן במקום שנשטף היטב והגיעו לכל מקום במשמוש היד, ישתדל שיהא לכל הפחות באחד מהפתיתים כזית.

שאלה: לכאורה אם בצירוף כל הפתיתים יחד ישנו כזית, די בזה וכבר חייב לבערם, כנפסק בשו"ע (תמ"ב, ח) שחייב לבער שני חצאי כזית הנמצאים בבית אחד, מחשש שיחברם לאחד, ונמצא כזית שלם.

תשובה: דין זה לא שייך בפירורים יבשים אלא רק בבצק, כמבואר בשער הציון בשם המהרי"ל (ת"ס, ט"ז). וכן הוכיח החזו"א (קכ"ב, ח) מביאור הגר"א שבפירורים לא חוששים שיקבצם.

לא מצא כל הפתיתים

שאלה: הצניע עשרה פתיתים ומצא רק תשעה, ובאותו שאבד אין כזית. האם חייב לחזור ולבדוק עד שימצא את העשירי.

תשובת מורינו הגאב"ד שליט"א: כל מה שצריך לחזר אחריו (תל"ט, ג) הוא דווקא כשיש חיוב לבער, אך בפחות מכזית שאין חיוב לבער, אינו חיוב כל כך להתאמץ ולחזר אחריו, כיון שבאיסור "בל יראה" אין אומרים חצי שיעור אסור מן התורה כמבואר בשאגת אריה.

לתשובות נוספות בהלכות הפסח

הפוסט שו"ת בהלכות בדיקת חמץ הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

וביתר ביאור בדבר כבר הזכרנו בספרי הקטן אהל יעקב הל' לא תחנם  דהנה כבר ראינו שהיכן שיש תועלת מותר לתת מתנה לגוי וכן לשבח גוי כמ"ש בחזון איש הל' שביעית וראה עוד הט"ז (קנא, סק"ח) דאם מכירו לא הוה עלייהו שם מתנה אלא כמכירה, שהרי ישלם או כבר שילם לו, וע"ע בשו"ת אבן פינה (א, קו).

אלא שיל"ע בדין ברכה לגוי באופן שאינו מכירו. והנה זה ברור שאין איסור לברכו בשלום, שהרי זה פשיטא דמותר, כפי שמפורסם על רבן יוחנן בן זכאי שהקדים לומר לכל אדם שלום ואפילו לגוי (ברכות יז), אבל לגבי ברכה אחרת עיי' במגן אברהם (אורח-חיים קפט, סק"א) שכתב שיש להימנע מלברך גוי כשאין מוכרח לכך משום איסור של לא תחנם, וכ"כ במגן האלף (על החסד לאלפים סי' קפט). ועיין בזה בט"ז (יורה-דעה רלב, סקי"ד). ועיין בזה באהלי שם (סי' כ).

ומ"מ אומר המגן אברהם (אורח-חיים שמז, סק"ד) דמותר לומר לגוי בשעה שעובד במלאכתו, תצליח במלאכתך. וראיתי דכתב בביאור הדבר בשו"ת עטרת פז (חלק ראשון, כרך ג סוף אבן-העזר ה עמוד קעז) דזה משום דרכי שלום. ועיין בשו"ת במראה הבזק (ו, סב) דכתב: "בתחילת השנה האזרחית מותר לברך נוצרי בשנה טובה". וע"ע בשו"ת בית שערים (אורח-חיים סא) דניתן לברך גוי (וע"ע בספר חישוקי חמד עמ"ס פסחים עמוד קפד. ובמסכת יומא עמוד שמה).

כמו כן, כאשר מיירי בגוי שעושה טובות ליהודי מצינו שהתירו להתפלל לרפואתו כמובא בשו"ת חיים ביד לגר"ח פלאג'י (לג), ונראה דדבריו מתבססים על הספר חסידים (תשצ) שכתב: "אם יש נכרי שעשה טובות ליהודים, יכולים לבקש להקב"ה שיקל בדינו". ועיין בזה בדרכי תשובה (יורה-דעה קנא, סקכ"ט). עוד בעניין תפילה על גוי חולה.

הרי לנו פשוט שאין בזה חשש איסור דאורייתא בכלל באופן שהגוי הנ"ל מוכרים עמו החמץ ומברך אותו רק בדרך הנימוס וניתן להקל בנידון זה שיש בו תועלת כהכרעת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל.

הפוסט אמירת 'מזל וברכה' לגוי לאחר קניין הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

לתשובות נוספות בהלכות הפסח

הפוסט עישון סיגריות בפסח הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

ב. כדאי להתאמץ לשתות ד' כוסות יין – ולא מיץ ענבים, בשונה מקידוש של שבת (מרן הגרי"ש אלישיב).

לתשובות נוספות בהלכות הפסח

הפוסט כוס שלמה כהגר"ח נאה או רוב כוס חזו"א הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

לגבי הפוסקים מעדות המזרח: בשו"ת אור לציון חלק ג' (פרק י' שאלה ד') פסק לגבי פלטה חשמלית שאין להשתמש בהם בפסח אלא אם יכסם לאחר ניקויים בנייר כסף חזק שאינו עלול להקרע. ובספר חזון עובדיה הל' פסח (עמוד קל"ח) פסק לגבי פלטה חשמלית דדי שיערב עליה מים רותחים מכלי ראשון, לאחר שינקה היטב מכל חשש חמץ בעין.

ובספר חקת הפסח כתב דאף שהאור לציון ושו"ת יביע אומר כתבו להקל להכשיר פלטה ויש שכתבו אפילו על ידי עירוי רותחין, מ"מ נראה שאין זה שייך בזמנינו, כי הפלטה בזמנם היתה צרה וקטנה ושימשה להנחת סירים בלבד, ומשום כך פשוט שמועיל בליבון קל, אבל בזמנינו שיש הרבה שמחממים לחם ופיתות וכדומה נמצא שהרי היא כתבנית אפיה וחייבת בליבון חמור, וזה אי אפשר לעשות, אשר ע"כ יש להציע לעטוף הפלטה בנייר אלומיניום עבה, כמו כן להשתדל לא להניח מאכלים על הפלטה, רק סירים, ויש לצרף לכן שכאשר הפלטה נדלקת הוי כליבון קל, ובצירוף כל אלו נראה דאפשר להשתמש בפלטת חמץ בפסח.

לשאלות ותשובות נוספות בהלכות הפסח מרבני בית ההוראה 

הפוסט הכשרת פלטה חשמלית לפסח הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

לתשובות נוספות בהלכות הפסח

הפוסט אפיית מצות לפני התפילה הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

והנה כבר כתבנו בכמה מקומות בספרי הדל אהל יעקב אם בכלל יש להכשיר ולערות מים חמים על גבי טבעות של כל השנה, והבאנו שיש נוהגים לערות על זה מים חמים מחשש, אבל מעיקר הדין מספיק לשטוף אותם ודיו בכך.

ובנידון דידן יש לצדד להקל מכמה טעמים:

א) יש להסתפק בכלל אם נכנס פירור של חמץ, שלכאורה לא נכנס כי מה שמוצאים בתוך הסדק של הטבעת היה נראה כחתיכה [אע"פ שמחמירים בדרך כלל בספק משהו]. ואת"ל שנגע הרי זה ספק בכלל אם החמץ נותן טעם ואין לחשוש לחוזר וניעור. ב) מה דקיימא לן (סימן תמ"ז סעיף ד') בשו"ע שם פסק שאם נתערב החמץ קודם הפסח ונתבטל בששים, אינו חוזר וניעור בפסח לאסור במשהו, ויש חולקים והרמ"א כתב ונוהגין כסברא ראשונה בכל תערובות שהוא לח בלח, ובמשנה ברורה שם ושאר אחרונים נראה שחששו לכל תערובות ובפרט אם חזר ואפו את התבשיל בפסח עצמו. אולם כל זה היינו בחמץ שנתערב לפני פסח והוא ראוי לאכילה, אבל בכגון חמץ נוקשה או חמץ שנותן טעם לפגם אינו חוזר וניעור, כ"כ בביאור הלכה ד"ה ונתבטל שהסתפק בזה, מיהו בשער הציון (סימן תמ"ז ס"ק קנ"ב) כתב שאם נתערב קודם הפסח ונותן טעם לפגם קודם פסח מותר לא אמרינן שחוזר וניעור. וכן פסק המקור חיים לבעל החוות יאיר. ולפי זה פשוט שאת"ל שכן יצא מהטבעת פירור לכאורה אותו פירור הוי או כנוקשה בפשטות טעם לפגם, בסיבה פשוטה ששוטפים כלים עם סבון ודברים שפוגמים מאכלים [בפרט לפני פסח שמנקים הרבה עם כל מיני חומרים חריפים], ולכן אין לחוש בכלל לחוזר וניעור בכה"ג אפילו אם ודאי נפל לתוך התערובות. ג).

עוד ניתן לצרף כאן מה ששמעתי ממורינו הגאב"ד רבי בן ציון הכהן קוק שליט"א, ששמע ממרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שאע"פ שקיימא לן שחמץ אוסר במשהו ואינו בטל אפילו באלף, מ"מ יש בשיעור של האלף גבול, ואם יש כנגדו כמה אלפים שפיר בטיל.

וכל זה לפני פסח, ובתוך פסח אם ראו לכלוך שאולי הוי בצק בתוך הטבעת והכינה עם הידים תבשלים וכדומה באמצע הפסח, כיון שהוא ספק משהו באמצע פסח יש להחמיר, מיהו אם הטבעת היתה נקייה וכל החשש ששכחה להכשיר את הטבעת לפני פסח, נוהגין להורות להקל בזה אפילו באמצע פסח, וכ"כ בשו"ת שבט הקהתי חלק ו' (עמוד ק') עם כמה צדדים להקל.

העולה לדינא: נראה להקל ולאכול את המאכלים בפסח. ואם אירע באמצע פסח יש להחמיר ולא לאכול מהם, אולם אם הטבעת היתה נקייה אפילו אם אירע באמצע פסח מותר הכל באכילה. וכך הסכים עמי מורינו הגאב"ד דבית הוראה הכללי שליט"א.

הפוסט ענדה טבעת להכנת חמץ ומזון לפסח הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

וזאת, למרות החששות שמביא הרמ"א (אורח חיים תנא, כו; שער הציון תנא, קצו בשם הריטב"א), אך רק בבליעת איסור גמור מחמירים לדונו ככלי חרס, שלא מועילה לו הגעלה. ומאחר ולא זהו הטעם העיקרי, זאת ועוד שרגיל להשתמש בו בחום האש הרי שלא יחוס עליו שיישבר בהגעלה, לכן פסק מרן הגריש"א זצ"ל לצרף קולות ב'היתרא בלע' כגון:

א] בכלי בשרי שבלע חלב שפסק הפרי מגדים (משבצות זהב תנא, לא) שיכול להשתמש בו אף בלא הגעלה אם לא בלע הבשר וחלב באותו הזמן.

ב] כלי חמץ לשימוש בפסח יש להקל בצירוף השיטות שחמץ בשאר ימות השנה נידון כהיתירא בלע. וכן פסק הגרש"ז אויערבאך (הליכות שלמה ניסן ג, 76).

אמנם המיקרוגל עצמו, דינו שונה והכשרתו לפסח בעייתית.

לתשובות נוספות בהלכות הפסח

הפוסט הכשרת כלי זכוכית פיירקס לפסח הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

האם צריכים לברך ברכה ראשונה ואחרונה לאחר שעברו מהחדר בו אכלו חמץ לחדר אחר להמשך עיקר הסעודה וכן כשממשיכים הסעודה לאחר סוף זמן אכילת חמץ כדין "סילקו ידיהם מן הפת".

נחשב כהמשך הסעודה ואינם צריכים לברך. ואף שהביא השלחן ערוך (או"ח קעז, ב) המנהג בימי חכמי הגמרא שבסוף הסעודה היו מושכים ידיהם מן הפת ומסירים אותו וקובעים עצמם לאכול פירות ולשתות כל מה שמביאים אז לפניהם, בין דברים הבאים מחמת הסעודה בין דברים הבאים שלא מחמת הסעודה, טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם, וביאר המשנה ברורה (שם יד) אחר שמשכו ידיהם מן הפת שוב אין נטפלים אליו, ולכן צריכים ברכה בפני עצמם. ולכאורה בערב פסח שחל בשבת שמקפיד לא לאכול פת במקום שנכנס אליו להמשך הסעודה, וביותר לאחר סוף זמן אכילת חמץ יחשב כסילק ידיו מהפת.

אכן יש לסמוך בזה על תוספות רבי יהודה החסיד (ברכות מא, ב) שהימנעות מאכילת פת מחמת איסור ולא מכוח רצון האדם להימנע, לא נידונה כסילק ידיו, ושוב אינו צריך לברך לפניה ולאחריה על המשך הסעודה.

ועוד נראה שסוף זמן אכילת חמץ לא נידון כסילק ידיו מהפת שהרי אם התחיל סעודתו קודם שעה עשירית ונמשכה סעודתו עד הלילה, פטור מלברך המוציא כדין 'פורס מפה ומקדש' (שו"ע תעא, ג) ומבאר המאמר מרדכי שהוא כהמג"א שלמרות שעבר זמן עיכול משסיים את אכילת הפת, כיון שעסוק בשתיה ופרפרת נידון כהמשך הסעודה מהבוקר. ולא אומרים שמסוף זמן אכילת חמץ נידון כסילק ידיו וטעון ברכה לפניה להמשך סעודתו (שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב – ברכות תקפא).

מקום ברכת המזון

אוכלים את הפת בחדר אחד ונכנסים לאכול את המנה העיקרית לאחר סוף זמן אכילת חמץ בחדר אחר, היכן יברכו ברכת המזון.

צריכים לחזור ולברך במקום אכילת הפת, למרות שעיקר הסעודה נעשתה במקום אחר. כמבואר במשנה ברורה (קפד, ט) שהמקום השני מצטרף "לאכילה שאכל במקום הראשון, דווקא אם במקום השני אכל גם כן פת, אבל פרפרת וכסנין מצדד בפרי מגדים שאפילו כזית לא מהני".

וכיון שחוזר למקום שאכל שם פת, לא צריך לחזור ולאכול פת כשחוזר עם תום הסעודה למקום שיברך (שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב – ברכות תקפ).

פיתות שלא שהו ח"י דקות

תהליך ייצור פיתות רגילות לא אורך ח"י דקות, עד כדי כך שיש מקומות בהם לא עוברת יותר מחצי דקה בין זמן נתינת המים לקמח ועד יציאתה מהתנור. האם עדיף לא לאוכלם בערב פסח.

למרות שנעשות במהירות רבה, כיון שמערבים בהן אף חומרי התפחה ושמרים, בוודאי נידון כחמץ גמור שניתן לאכלם בי"ד.

מתי החמץ נעשה מוקצה

האם החמץ נעשה מוקצה בשבת זו משעה רביעית שנאסר באכילה או משעה חמישית שנאסר בהנאה.

מיד כשנאסר באכילה בשעה רביעית, נעשה מוקצה. אכן אין צריך להחמיר בסוף זמן האכילה יותר מדעת הגר"א (בשנה זו תשפ"א 10:40 לערך), ובוודאי שלעניין מוקצה אין להחמיר בזה (מרן זצללה"ה).

ואף שעוד ראוי ליתנו לבהמה ולנכרי עד תחילת שעה ששית ויש נכרים בשכנותו, מכל מקום היתר זה הוא דווקא למי שיש לו בהמה שחייב במזונותיה ומאכילה חמץ או נכרי בתוך ביתו שאכן יכול לטלטלו עד סוף שעה חמישית, כמבואר במשנה ברורה (תמד, כא) שאחר סוף זמן אכילה מבטלו וכופה עליו כלי כשאין לו כותי או כלב ליתנו לו, אך מי שיש לו לא צריך דווקא לתת להם, אלא יכול אף לטלטלו לאשפה.

ואמנם בעיצומו של הפסח אסור לתת חמץ במתנה לנכרי למרות שאינו מכירו ואין לו בזה טובת הנאה, שהרי לא עדיף מבהמת הפקר שאסור להאכילה חמץ (שו"ע תמח, ו).

אופן ביעור החמץ בשבת

מהי הדרך הראויה לביעור החמץ בשבת קודש.

הטוב ביותר להשליכו לבית הכסא והרי הוא כמבוער מן העולם לגמרי, שהרי שום אדם לא יוכל ליהנות ממנו ואין צריך לפררו קודם שמשליכו אפילו הוא פת קשה וכיו"ב (משנ"ב תמה, ה).

אמנם יש המקלים להשליכו לפח אשפה שלא נמצא ברשותו (אגרות משה או"ח ג, נז). ודווקא כשיש בפח כמות אשפה מאוסה, ובפרט בזמנינו שמקפידים מאד על אכילת דבר מטונף, אך מרן הגריש"א זצללה"ה לא ניחא דעתו בזה כאשר לא נפסל מאכילת כלב. אך אם אין שם אשפה שממאיסה את החמץ כגון שקית חדשה וכיו"ב, לא מועיל להניחו אף לדעת  האגרות משה.

חמץ שנותר לאחר הזמן

מה ניתן לעשות עם חמץ שנותר בטעות בסלון לאחר שנעשה מוקצה.

את שיירי החמץ שעל השולחן מותר לסלק, וכן לטאטא מהרצפה משום גרף של רעי. אמנם שאר החמץ לא נידון כגרף של רעי ואסור לטלטלו, למרות שלא נעים לו להסב בליל הסדר מול לחם חמץ סביבו אף שביטלו כעפרא דארעא, משום שגרף של רעי נחשב רק אם לא נעים לו הטינוף והלכלוך, ולא כשמתבייש מחמת איסור הפסח או משום שמחמת זה הבית נראה מבולגן, ולכן יזדרז לבערם קודם. אמנם יכול לקרא נכרי שיבערו (משנה ברורה תמד, כא).

 לתשובות נוספות בהלכות הפסח

הפוסט מתי אוכלים, איך מבערים | שו"ת הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.