כדאיתא ברמ"א (תר"צ, י"ז) "ומזה נשתרבב המנהג שמכים המן כשקורים המגילה בבהכ"נ (אבודרהם); ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו, כי לא לחנם הוקבעו (ב"י בשם א"ח)". גם הפמ"ג שהביא המ"ב לא כתב אלא משום "שמבלבלין הרבה" כלומר אבל עם שיעור וגבול הוא שכר בלי הפסד כלל.

הפוסט מבקשים לבטל מנהג הכאת המן בבית מדרשנו הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

אך לכתחילה יש ב' דרגות:

א. קודם חצות (11:54 לאופק פ"ת).

ב. קודם שעה עשירית של היום (14:42).

והעיקר "טוב לב משתה תמיד".

 פורס מפה ומקדש – אינו רצוי לכתחילה (שו"ת מהרי"ל נו, ח. ציין אליו המ"ב תרצה, י).

החסרונות העיקריים:

א. מפסידים אמירת על הניסים (מ"ב תרצה, טו) ובברכת המזון חמורה יותר מתפילה (מוכח במ"ב תרצה, יד).

ב. אם עיקר הסעודה לאחר הקידוש וכ"ש אם היא לאחר השקיעה פוגם בסעודת פורים  "ורוב הסעודה צריכה להיות ביום" (הג"ה תרצה, ב).

ג. נכנס ב'ספק ברכה' על ברכת המוציא (שו"ע או"ח רעא, ד; שו"ע הגר"ז שם יא. ומ"ב שם יח). ועוד חסרונות שאין המקום לפורטם (עיין שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב – ברכות עמ' רצב).

אם בכל זאת 'פורס מפה ומקדש', דיניו כדלהלן:

מברך המוציא ואוכל מהפת. ולכשיבוא לקדש, לאחר פלג המנחה בסביבות 16:25 או מאוחר יותר, פורס מפה על הלחם הנמצא על השולחן ומקדש.

תיכף כשאומר 'בואו ונקדש' נאסר להמשיך לאכול ולשתות עד שיקדש תחילה. כמו כן האשה המדליקה נרות אסורה להמשיך לאכול עד שתשמע קידוש. אם התנתה שאינה מקבלת שבת בהדלקתה מותר לה להמשיך לאכול.

כיון שהרגילות בפורים שכבר שתה יין קודם הקידוש, לא יברך שוב בורא פרי הגפן, ויקדש ללא ברכת בורא פרי הגפן.

לאחר מכן מביא שתי חלות שלמות ובוצע לחם משנה ללא ברכת המוציא. אם יש לו מי שיוציאנו בברכת המוציא – עדיף. וממשיך הסעודה. יש להקפיד לאכול כביצה לאחר צאת הכוכבים. ברהמ"ז – 'רצה' ללא 'על הנסים'.

הפוסט פורס מפה ומקדש – לכתחילה? הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

הפוסט מתנות לאביונים – סכום גדול לשני אביונים הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

מתנות לאביונים בהידור שיימסרו בו ביום בפיקוח מורינו הרב שליט"א – לחצו כאן

הפוסט מתנות לאביונים – פרוזים למוקפים. מותר? הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

ואם רוצים לעשות קריאה מיוחדת עבורן, חשש רבינו הגרי"ש אלישיב זצ"ל לדברי התורת רפאל (ב) שבכל קריאה בציבור למרות שאינה קריאה מחויבת, חובה לברך ברכות התורה קודם הקריאה משום כבוד התורה, ואף יש הסוברים שהוא מדאורייתא, ומסיים "ולפי זה מה שנהגו בשעת סיום כתיבת ספר תורה לקרוא בקול בלא ברכה, לא יפה הם עושים". וכיון שאין מי שסובר כמותו לברך על קריאה שלא מחויבת, לכן חשש מרן הגרי"ש להימנע מקריאה זו כדי שלא להיכנס בספק ביטול מצות עשה דאורייתא, ואף נמנע מקריאת 'משנה תורה' בליל הושענא רבה מחמת כן.

וכשמוציאים ספר תורה לקריאת זכור לנשים, ונמצאים שם עשרה גברים בכדי שיהא לזה חשיבות 'קריאה בציבור' נכנסים בחשש זה, ולכן אין להוציא ספר במיוחד עבור קריאה זו.

ואם בכל אופן חפצים הגבאים לערוך קריאה מיוחדת לנשים, יש לדאוג למניין אנשים שלא ישמעו 'זכור' קודם לכן, ובקריאה המיוחדת הזו יעלה א' מהם לתורה ויברך לפניה ולאחריה. אפשרות נוספת: בקריאה במנחה של שבת לאחר קריאת העולה השלישי, יגללו לפרשת זכור וימשיכו לקרוא שם קודם הברכה שלאחריה, ויצא שמברך על קריאה זו. ואין לחשוש לאיסור (אורח חיים קמד, א) שאין לדלג בקריאה ממקום למקום, משום שאינה קריאה של חובה (שיעורי מרן הגרי"ש – ברכות רטו). ויש לקרוא דווקא באותו הספר ולגלול לפרשת כי תצא, ואין לפתוח ספר שני קודם הברכה ולקרא בו משום חשש שיצא לעז על כשרות הספר הראשון כמבואר ברמב"ם (עבודת יום הכיפורים ג, י) "אין אחד קורא בשני ס"ת משום פגמו של ראשון".

אשה שבכל שנה רגילה לשמוע זכור ובשנה שעברה נמנעה מחמת חולי, 'מנהג טוב' בלבד שאם סתם לא הלכה, תערוך התרת נדרים, אך אם לא הלכה מחמת חולי, זהו כעין אדעתא דהכי לא קיבלה ואינה צריכה להתיר.

הפוסט הוצאת ספר תורה לקריאת זכור לנשים? הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

מו"ר הגרי"ש אלישיב זצ"ל אף בגילו המופלג נעמד לברכות המגילה לפניה והתיישב בשעת הקריאה. ובגמר המגילה שוב נעמד לברכה שלאחריה. והתיישב לפיוט "אשר הניא". ואף בבוקר נעמד בברכות לפניה ולאחריה ומתיישב ואומר 'אשר הניא' כמובא בלוח.

כמבואר בשער הציון (תרצ, א) שאף שומעי הברכה כיון שיוצאים ידי חובה משום שומע כעונה, צריכים לעמוד בעת הברכה. וכיון שאת הברכה שלאחריה מברכים רק בציבור לכאורה יש לומר שאיננה מדין שומע כעונה, שהרי רק הש"ץ הוקרא לרבים מברכה, אלא שכנראה בזה חשש מרן לביאור הלכה (תרצב, א ד"ה אלא בציבור) שאף ביחיד יש לברכה, ולכן נעמד גם בברכה זו.

הפוסט ברכות המגילה – בעמידה או בישיבה? הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

אמנם, בגדר חיוב השכרות כתב המאירי (הנ"ל) "לא נצטוינו על שמחה של הוללות ושטות, אלא על שמחה שיגיע מתוכה לאהבת ה' יתברך". ופשיטא דשכרות שתגרום לזלזול ורפיון בעבודת ה', אינה ממצוות הפורים. ולכן היודע בעצמו שיזלזל באחת מן המצוות, עדיף שלא ישתכר כלל.

הפוסט שתיה הגורמת להפסד תפילה בציבור הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

הפוסט משלוח מנות באמצעות קטן/ נכרי הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

מקרא מגילה – ככל המוקפים בערב שבת.

מתנות לאביונים – ככל המוקפים בערב שבת.

סעודת פורים – ביום ראשון.

משלוח מנות – ביום ראשון.

על הנסים – בשבת-קודש, אך כיון שאמירתו לא מעכבת ואם אינו חייב בו נחשב כהפסק באמצע הברכה, עדיף לומר באלוקי נצור "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים כמו שעשית… בימי מרדכי ואסתר", וכן בברכת המזון ב"הרחמן".

קריאת "ויבא עמלק" – קריאת התורה חובת ציבור ולא חובת היחיד, והרי הוא כמוקף הנמצא בעירו שאין מניין במקומו, ולא נחשב שביטל המצוה. ואמנם אם עורכים בשבת מניין של מוקפים וקוראים בתורה, יזדרז לשמוע. ולצאת מכל ספק יוסיפו קריאה זו יחד עם קריאת המפטיר בפרשת השבוע.

ביאור הדברים:

בעניין חיוב או פטור משני ימי הפורים כתב הירושלמי (מגילה ב, ג) "בן עיר שעקר דירתו ליל חמשה עשר נתחייב כאן וכאן, ובן כרך שעקר דירתו בליל ארבעה עשר נפטר מכאן ומכאן".

• אמנם דבריו מחודשים טובא ולא נזכרו בתלמוד בבלי, ואף הביאור הלכה (תרפח ד"ה בן עיר) העתיק רק את חידושו לגבי "נתחייב כאן וכאן" ולא דיבר על "נפטר מכאן ומכאן". ויתכן שהוא דווקא משום שפורים הוא חובת גברא שלא יכול להיפטר כלל מהמצוה, ומה שמצאנו 'פרוז ומוקף בן יומו' הוא רק להתחייב כפי המקום שנמצא בו ולא להפקיעו מפורים.
• פשטות דברי הירושלמי "נתחייב כאן וכאן" וכן "נעקר מכאן ומכאן" נאמרו כשעקר דירתו לגמרי, ולא בפרוז ומוקף בן יומו כפי שהוכיח החזון איש (קנב, ב-ו) שהריטב"א סובר שרק כשעקר בקביעות לכרך מתחייב.
• מבואר באחרונים (טורי אבן מגילה ה, א וברש"ש שם) שהקדמת קריאת המגילה כשחל פורים בשבת, אינו תקנה דרבנן מאוחרת, אלא בעיקר התקנה בזמן מרדכי ואסתר קבעו שכשיחול בשבת יקדימו לקרוא בערב שבת, בשונה משופר ולולב שכשחל בשבת ביטלו המצוה לגמרי, ואילו כאן קוראים בע"ש, מפני הנאמר במגילה "בזמניהם – זמנים הרבה תקנו להם" (מגילה ב, א) ונכלל בזה שכשחל בשבת מקדימין. ולדבריהם כבר כשהיה בערב שבת בכרך התחייב במגילה ובכל דיני הפורים לשבת וליום א', וכשנסע לאחר מכן לפרזות לא נפטר מחיובו בפורים.

הפוסט תושב ירושלים הנוסע מחוץ לעיר לשבת פורים הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

הפוסט טבילת כלים למשלוח מנות הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.