כמבואר בגמרא (בבא קמא מח, א) בדברי רב פפא בנכנס לחצר בעל הבית שלא כדין, ואחר שראהו בעל הבית, הזיקו, חייב בעה"ב לשלם, כיון שאומר לו: אמנם היה לך רשות לסלקני אך לא להזיקני.

ואף שהנהג נזהר, "אדם מועד לעולם" וחייב אפילו באונס (חושן משפט תכא, ג).

הפוסט היזק לרכב המפריע לתנועה הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

הפוסט השתדלות בהחזר כסף שהתקבל בטעות הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

הפוסט לקח שוקולד מחפצי ההרוג. כיצד יחזיר? הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

הפוסט ביטול הוראת קבע למוסד צדקה הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

אלא שאם מזמין הטיפול לא יבוא לטיפולים יכול לנקות לרופא משכרו ולשלם לו כפועל בטל, אך כיון שבימינו אנשים מעדיפים לעבוד ולא להרוויח כסף כיושב בטל, נחשב שלא הרוויח כלום, וממילא לא יהא הפרש על תשלום זמן הטיפול.

הפוסט ביטול טיפול ששולם מראש הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

זהו לשון החפץ חיים בספרו אהבת חסד (חלק ב יט, ב) "ולשלם ממעות מעשר שכר למוד לבניו אסור לכולי עלמא, דזה הוי מצוה שמחויב בעצמו ללמד לבניו או לשכור להם מלמד ואין לפרוע חובו ממעות מעשר".

ואם מצבו הכלכלי דחוק – מותר (שבט הלוי חלק ה סימן קלג אות ב ד"ה ומ"מ מה).

ואם משלם שכר לימוד גבוה יותר עבור מוסד לימוד איכותי יותר כדי שבניו יתחנכו טוב יותר, ניתן לשלם ההפרש מכספי מעשר, כיון שמעיקר הדין אינו חייב לשלוח את בניו למוסד זה.

הפוסט שכר לימוד לישיבה ולת"ת מכספי מעשר הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

כשלא יכלה לצאת מהבית מחשש להשאיר טכנאי זר לבדו בביתה, מסתבר שגם זה נחשב כעובדת באותה שעה כיון שהיתה מוגבלת באותה שעה מחמת עבודת הטכנאי. אמנם כיון שיכלה להתעסק בעבודות הבית באותה שעה נראה שתוריד שליש מזמן העבודה.    

כל זה אם המחשב הוא של המשרד, אך אם המחשב שלה, הרי שלא שירתה את המשרד כלל באותה שעה. ואינה יכולה לחשב כשעת עבודה. [ואומנם אחד הדיינים אצלנו טען דכיון שטיפלה בו לטובת עבודתה והראיה ששלחו טכנאי מהמשרד לתקנו. ויכולה לחשב כנ"ל אלא שבמקום להוריד שליש תוריד חצי מזמן העבודה].

הפוסט טיפול בתקלה לעניין שכר עבודה הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

א] כתב המחבר (סי' קכ"ט ס"א) שאין נושאין כפים במנחה משום חשש שכרות ואפי' בתענית (שיש בו נעילה) משום לא פלוג, אבל בתענית שאין בו נעילה (שאז מתפללין מנחה סמוך לשקיעה) אינה מתחלפת במנחה של חול ונושאין כפים.

וכתב המ"ב (סק"ז) שהמנהג אז היה לאחר מנחה בחול סמוך לשקיעה. ומשמע שהיה ידוע להמ"ב שבזמננו אין המנהג כן (ע' רמ"א (סי' רל"ג סס"א) שמשמע שמנהג אשכנז היה להתפלל מנחה לפני פלג המנחה), ואפ"ה לא העיר המ"ב שהדין הנזכר של הש"ע ישתנה. ונמצא שאף אם מתפללין מנחה לפני הפלג או אולי אפי' במנחה גדולה, יש לישא כפים, דכך תיקנו חז"ל ביום שאין בו נעילה שחייב בנ"כ, ולא חילקו בין תפלה לתפלה מתי מתפללין אלא חילקו בין יום ליום. והרי חזינן שאף בקהלה שכל יום מתפללין מנחה סמוך לשקיעה, ולא שייך כלפיהם היכר בין תענית לחול, אעפ"כ נושא כפים במנחה בתענית. וע' בחזו"א (סי' כ') שנסתפק בזה.

ב] אך כתב מוח"ז הגה"ח רבי אברהם חיים נאה זצ"ל (שנות חיים סי' כ"א ס"ח) שאין להתפלל מנחה בתענית אלא כחצי שעה לפני השקיעה. ובמקור חיים (שם ס"ק ט"ז) ביאר טעמו וז"ל, כדי שיוכלו הכהנים לעלות לדוכן, ואין למחות ביד העושים ברכת כהנים אף כשמתפללין מנחה בעוד היום גדול, עכ"ל. הרי שלכתחלה אין לישא כפים במנחה גדולה, רק שאין למחות בידם. וכ"כ הגרי"מ טוקצינסקי (ס' א"י סי' ב' אות ג') שאין נ"כ לפני פלג המנחה.

ג] פשוט שאף מי שאינו נושא כפים במנחה גדולה מ"מ צ"ל או"א. שהרי כתב הרמ"א (סי' קכ"ט ס"ב) שכל מקום שאם עלה לא ירד אומרין או"א. ואפי' בתענית שיש בו נעילה שגזרו אטו חול לא לישא כפים, מ"מ אומרים או"א.

וק"ו ב"ב של ק"ו בתענית שאין בו נעילה שצריך לומר או"א במנחה גדולה, שהיום עצמו אינו נכלל בגזירת חז"ל, שהרי במנחה הסמוך לשקיעה לכ"ע אומרים או"א, ואף במנחה גדולה דעת החזו"א היה לישא כפים, ואף אלו שאוסרים נ"כ במנחה גדולה מ"מ מודים שאם עלה לא ירד כמ"ש הכה"ח (סי' קכ"ט סק"ז) והשנות חיים (סי' כ"א מקור חיים ס"ק ט"ז) שאין למחות בידם, ולכן או"א בודאי אומרים. ואף להפוסקים שלא כתבו ד"ז ודעתם שימחה בידם, מ"מ מודו שאם עלה לא ירד, דמבואר בש"ע (סי' קכ"ט ס"ב) שהדבר ידוע דמתענין ולא שייך שכרות.

ד] וראיתי בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' כ"ג אות ד') וז"ל, אין לנו אלא הכרעת מ"א (ר"ס קכ"ט) בשם מהרי"ו דבמתפלל מנחה גדולה בת"צ אין אומרים או"א, והיינו דלא שייך נ"כ גזירה אטו מנחה דשאר ימות השנה כפשטות הש"ס, עכ"ל. ועיינתי במקור הדברים במ"א וראיתי דמיירי שמתענין עד חצות, ולכן לכאורה אין שייכות לנד"ד דהוי ת"צ גמור. אלא דבמהר"י ווייל (אות מ"א) עצמו מוסיף שטעמו משום דלא דמי לשאר תעניות דמתפללין סמוך ללילה, ומשמע שעיקר החילוק אינו שאינו תענית גמור, אלא משום שמתפללין מנחה מוקדם, ולכן שפיר הביא השבט הלוי ראיה ממהרי"ו.

אך המ"א עצמו סיים שלפמש"כ הרמ"א (סי' קכ"ט ס"ב) י"ל או"א. ולא הבנתי למה נתעלם השבה"ל מסיום דברי המ"א, שלמעשה קי"ל כרמ"א שבכ"מ שאם עלה לא ירד י"ל או"א, ולכאורה ה"ה במנחה. ואף להא"ר (סק"ב) שכתב שהרמ"א אינו חולק על מהרי"ו דבתענית עד חצות אין הדבר ידוע שמתענין, מודה שבשאר תעניות הדבר ידוע שמתענין, וכ"מ במ"ב (סק"ט ושעה"צ אות ה').

להלכה: כתחילה צריך להתפלל מנחה כחצי שעה לפני השקיעה, ובדיעבד גם אחר פלג המנחה אפשר לישא כפים במנחה. ואין מוחין ביד הנושאין כפים במנחה גדולה, אבל כאמור אינו נכון.

הפוסט נשיאת כפיים במנחה גדולה בתענית ציבור הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.