לפי דבריו, עניין זה שייך במיוחד לבעל מוסף ולבעל התוקע ע"מ שיעשו המצוה מתוך שמחת התורה, אך אין זה שייך בבעל תפילה של שחרית שכבר סיים מלאכתו, ורק משום הכרת הטוב נוהגים להעלותו, ולכן עדיפות היא להעלות את בעל התפילה של מוסף, וגם זה אינו חובה, רק מנהג, אך אם מחמת זה יבוא לפגיעה ח"ו במתפללים אחרים, והאמת והשלום אהבו.

וגדולה מזו נתבאר בציוני הלכה – אבלות (עמ' תעח) שאפילו על קדיש שהוא חובה, או תפילה לפני העמוד, ראוי לוותר אם יבוא לידי עגמת נפש.

הפוסט עלייה לתורה לבעלי תפילה בימים הנוראים הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

ואמנם אם הוא חולה לב הצריך לאכול לחיזוק גופו כגון בסמוך לניתוח לב או התקף לב, שצריך דווקא לאכול ולא די לו בנוזלים שייכנסו לגופו באינפוזיה, ואף צריך לחוש בטעם האוכל כיון שזה מוסיף לו כח, יאכל כרגיל ולא דרך עירוי ולא מים פגומים, אלא יאכל פחות מכשיעור.

ביאור הדברים: כתב הבנין ציון (ל"ד) צריך לשער באכילת חולה ביום הכיפורים שלא להאכילו בין כשיעור שיש בו איסור כרת ובין פחות מכשיעור, כיון שהותר לו רק מה שמספיק להוציאו מספק סכנת נפשות, וקשה מאוד לשער כן בכל אכילה ושתיה שיותן לחולה. והביאור הלכה (סוף סי' תרי"ח) הביא דבריו וסיים "וקשה מאד לשער כן וצריך לזה זריזות ובקיאות".

ומעתה כיון שקשה מאד לשער בדיוק את הכמות הנצרכת לחולה, ומאידך בהתחברות לעירוי אין כל חשש שתיה ללא צורך, לכן יש להתחבר לעירוי.

שהרי אין רופא שיוכל לומר במדויק כמה צריך החולה לשתות, וכל דברי הרופאים הם באומד וספק. ומה גם כשהרופא אינו שומר מצוות שאינו נאמן אלא מצד הספק (בה"ל תרי"ח).

ואף הגר"ח מבריסק (המובא בחידושי הגרי"ז הלוי שביתת עשור) הסובר שאין מצמצמים בשתיה לחולה מסוכן, כותב להדיא שבמניעת סכנה כמעוברת בסיכון הריון שהתירה לשתות הוא רק למנוע סכנה, צריך לצמצם בשיעורים, וחוזר החשש שלא ישער נכונה וייכנס לאיסור כרת.

אמנם אם לא התחבר לעירוי יכול לשתות מחמת ספק פקוח נפש, כל עוד שהרופא מסופק שמא זהו השיעור הנצרך. אך מובן שאין להקל בזה בשעה שיכול לקבל את כמות הנוזלים הנצרכת בעירוי ללא שום חשש איסור.

ואף מרן רבינו בעצמו בשנותיו האחרונות עקב חולשתו, חובר לאינפוזיה בערב יום הכיפורים, ונשאל רבינו מת"ח אחד על בתו המעוברת שצריכה נוזלים ביום כיפור וכשהורה לו שתתחבר לעירוי או שלכה"פ תפגום המים, אמר שאינה יכולה להתחבר לעירוי או לשתות מים פגומים.

נענה רבינו ואמר: מה פירוש לא יכולה, זה לא נעים. וכי יותר נעים לעבור על איסור דאורייתא?

הפוסט המהודר ביותר – עירוי אינפוזיה לחולה הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

וההגדרה של ממתקים שאסור לתת לתינוק הוא מה שאינו ניתן לשובע, אך אין בעיה בעוגה למרות שהיא ממותקת, כיון שניתנת לשביעה. אך מי שרגיל לתת כל השנה לילד חטיף כגון במבה כיון שסובר שזה בריא מחמת הוויטמינים שיש בו, יכול לתת זאת אף ביום כיפור כיון שאינו נחשב 'ממתק' לעניין זה.

הפוסט ממתקים לילדים ביום כיפור הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

כתבתי בספרי אהל יעקב הלכות יחוד בשם אאמו"ר זצ"ל, רופא מומחה לגיל הזהב, שחולה אלצהיימר בדרך כלל יש לו כוח וגם רצונות כמו בן אדם בריא, אבל יש לו חסרון בהבנה להבחין בין דבר לדבר, אבל מצד החולה לא ראינו במיוחד סיבה לפטור אותו מתענית. וכשהתייעצתי עמו לפני יום כיפור לגבי חולי אלצהיימר, בדרך כלל לא היה לו פסק שווה לכל חולה, והוא דן כל חולה לגופו.

אמנם אם הוא זקן הבריא בגופו, רק שיש לו חולי אלצהיימר שאינו יכול להבחין איזה יום הוא, בדרך כלל אומרים לו לצום ביום כיפור, והכל לפי הענין. וראה בזה בשו"ת שרגא המאיר חלק ה' (סימן כ"ב).

הפוסט צום יום כיפור לחולה אלצהיימר הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

ביאור: אחד פרסם שיסובב את האשראי לסובב את כרטיס האשראי סביב ראשו, בוודאי הוא מעשה שטות שהרי האשראי אינו מגיע כלל לידי הצדקה. וראיתי מכתב מהגר"ח קניבסקי שליט"א (מועדי הגר"ח עמ' ר"ו) שנשאל האם אפשר לעשות כפרות בצ'ק מזומן והשיב "בשעת הדחק". והיינו משום שכפרה צריכה להיות דבר ממשי (עוף/ כסף) שיחול עליו "זה תחת זה". אמנם בצ'ק גופא יש לדון שנחשב דבר ממשי ככל כסף, שהרי אפשר לשלם בו, אך בכרטיס אשראי בוודאי אין דבר ממשי שיחול עליו, אף שהעני או הצדקה קיבלו ממנו לחשבונם זכות להשתמש בסכום כסף שתורם, ויש כאן מצות צדקה והוראת מרן רבינו הגריש"א זצוקללה"ה שיוצא בזה יד"ח מתנות לאביונים, אך לכפרות אין כאן דבר ממשי.

אכן כבר כתב בשו"ת כנף רננה (סי' ס"ט הו"ד בשד"ח מערכת יוהכ"פ א', י"ג. כרך ח' עמ' 364) שח"ו לחשוב על עוף הכפרות שמסובב על ראשון שהוא כקרבן אלא העיקר מתכפר לו במה שנתן צדקה לעניים שהיא כקרבן כדאיתא בשו"ע (או"ח של"ד, כ"ו) "ויתן במקום חטאת ח"י פשיטים לצדקה" ולכן יסובב סביב ראשו פרוטה – כך שמעתי מרבינו מרן הגריש"א זצוקלה"ה שא"צ לתת שווי העוף אלא מספיק פרוטה – ויאמר זה תחת זה וכל הנוסח זה הכסף ילד לצדקה, ויוסיף לצדקה כפי יכולתו שזה עיקר הכפרות מה שנותן לצדקה.

לפדיון כפרות עבור עניי ירושלים 

הפוסט פדיון כפרות באשראי, מה יסובב סביב הראש? הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

הפוסט נטילת גלולות בערב הצום להקלת הצום הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.