ברם, כאשר החתן אוכל ביום חופתו, יש להיזהר מלשתות משקה המשכר (חכמת אדם קכט, ב) בכדי שיקדש בדעה צלולה ומיושבת. אך הכלה לא צריכה להיזהר בזה מפני שאינה משתתפת בקידושין אלא (ר"ן נדרים ל, א) "מפקירה עצמה אצל בעלה"  (ציוני הלכה – נישואין קכט). 

הפוסט תענית חתן וכלה הנישאים לאחר תשעה באב הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

ולמרות שמראש נכתבו הפסוקים על דעת שרוב מקבלי ההזמנות ישליכום לאשפה, וממילא לא חלה עלה קדושה, בדומה למה שכתב העין יצחק (או"ח ה) שכאשר כתבו שמות הקדושים על דעת שימחקום, אין איסור למחקם. ואף בשו"ת משאת בנימין (ק) כתב שנחשב כאילו התנה שלא תחול קדושה עליהם.

אך מלכתחילה אסור להשליך הזמנות עם פסוקים לאשפה, אלא יש לנהוג בהם לפחות כחוטי ציציות שהם דבר שהשתמשו בו לקדושה, שפסק המשנה ברורה (כא, ז) "לזרקן בידיים אסור, אך אם מתוך שלא גנזן נשרקו ממילא אין לחוש לזה".

ואומנם מותר לכתוב את שם הפרשה כגון: העליה לתורה תתקיים בשבת פרשת תרומה, ואף עם ציטוט קל כגון לסדר ושכנתי בתוכם, משום שהוא רק מודיע איזו פרשה יקראו בשבת, ולא כשיבוץ של פסוק בניסוח עצמו.

הפוסט כתיבת פסוקים בהזמנה לחתונה הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

"ומכל מקום אם יודע מקום שבו נדפסו דברי תורה, וכל שכן אם הוא רואה את המאמר של ד"ת יש להחמיר בדבר ולהניחו בגניזה" (קובץ תשובות ב, ו).

הפוסט עיתון תורני, לאשפה או לגניזה? הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.