עדיף לברך כמה שיותר סמוך לשמיעה כיון שעדיין לבו חם בקרבו על הצער, אך גם אם לא בירך מיד, יכול לברך כל עוד חש "מתאונן ומתמרמר".

אמנם יש על מי לסמוך לברך ברכה זו, אך קשה לאמוד מהי ההגדרה בזה שמצטער ומתמרמר עד חיוב הברכה, וכבר הביא המשנה ברורה (רכב, א) מהפרי מגדים והמור וקציעה "וכמדמה שהיום ממעטים בברכות אלו". ולא נהוג לברך ברכה זו מלבד על קרובים שמתו ר"ל וכפי שהשיב הלק"ט (ב, ח) על הנופל למשכב (מחלה סופנית) מהו שיברך דיין האמת, והשיב שיש לו לברך בשם ומלכות ככל מה שהוא מצטער עליו אך מסיים "אבל לא ראיתי נוהגין כן" ומבאר משום שברכה זו רשות כדאיתא בשו"ע (רכג, א בהג"ה) ולאו דווקא שהחיינו אלא כל מיני שבח במשמע.

הפוסט חובת הציבור בברכת 'דיין האמת' הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.