וכל מה שיש לדון הוא בברכת שהחיינו שהיא על שמחה אף בלא תועלת כמבואר בדברי הרשב"א (שם הובא במג"א ובבה"ל הנ"ל) ברואה את חברו שלא ראהו ל' יום ושמח בראייתו שמברך שהחיינו "ואע"פ שיש אחרים שנהנין בראייתו אינו מברך הטוב והמטיב דאין זה טובה אלא שמחה" הרי שבשמחה גרידא ללא טובה ותועלת יש לברך שהחיינו. אע"פ שכתב הרשב"א הובא במ"ב (רכג, ט) במת אביו והניח ירושה דמברך שהחיינו "אף דיותר היה מתרצה שלא ימות אביו ולא יירשנו מכל מקום יכול לברך שהחיינו דאין ברכה זו תלויה בשמחה אלא בדבר שמגיע לו תועלת ממנו ואף על פי שמתערב עמה צער ואנחה – תשובת הרשב"א (סימן רמה)" הרי שיש לברך שהחיינו בתועלת אף ללא שמחה. אין בזה סתירה כלל כי כל אחד הוא סיבה לברך שהחיינו: א] שמחה ללא תועלת. ב] תועלת ללא שמחה.

אכן העירני חתני הרב יהודה רפפורט שבנ"ד אין השמחה בדבר חיובי אלא בסילוק צרה שיצאו מהשבי, ולא מצאנו ברכת שהחיינו על סילוק צרה (וכ"כ בעלינו לשבח ויקרא עד). וכמו בחולה מסוכן שהבריא ממחלתו אין ברכת שהחיינו [רק החולה מברך הגומל]. ואין מברכים שהחיינו על כל הטילים שכוונו לעברינו ונפלו בים וכיו"ב. ואע"פ שכתב המ"ב (רכב, א) שאם נתפס הגזלן שגזל ממנו והשיבו לו ממונו מברך שהחיינו, הוא דבר חיובי שקיבל ממונו לאחר שיצא מרשותו, משא"כ בזה שלא יצאו מרשות עצמם אלא שהיו בסכנה.

אמנם מה שכתבת לכוון על כך בברכת הטוב והמטיב שבברהמ"ז, ודאי ופשוט שכך יש לעשות אע"פ שבעקבות שחרורם נכנסנו לסכנה ר"ל שהשתחררו רוצחים רבים, הרי הדין הוא שאם מת אביו והניח לו ירושה מברך דיין האמת וגם שהחיינו (שו"ע רכג, ב) הרי שיש להודות על טובה ושמחה בו זמנית עם הברכה על צער וצרה. וכך בברכת מתיר אסורים וכשאומר בפסוד"ז ה' מתיר אסורים ולכוון אף על הנותרים בשבי האכזר ולשנן כי ה' מתיר אסורים, ממנו מאסרם וממנו חירותם, כדברי יוסף הצדיק לאשת פוטיפר "אמרה לו הריני חובשתך בבית האסורין אמר לה ה' מתיר אסורים" (יומא לה, ב).

הפוסט מה מברכים על שחרור החטופים? הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

באשר לשאלה האם תוספת ביסולפיט המופיעה ע"ג הבקבוק, פוגעת ב'טבעיותו' של מיץ הענבים.

שמענו מפי מרן רבינו זצלה"ה בעצמו על עדות היינן הראשי של יקב כרמל מזרחי שהופיע בביתו והעיד בפניו שכל היינות שביקב הוא מייצר מהמיץ ענבים לאחר שסילק ממנו את הגופרית. אותם דברים שמעתי מידידי הרש"ח סולוביציק מהעדה החרדית שהוא בעצמו מייצר יינות ממיץ ענבים לאחר שמדיפים ממנו את הגופרית.

ואומנם ביררתי אצל המומחים מה שכתוב על תווית הבקבוק 'מכיל ביסולפיט', הרי שלא יצא לגמרי. והשיבוני המומחים שאף על היין כתוב כך, ועל כרחך שיצא לגמרי, ומה שכתוב הוא רק למניעת תביעה משפטית מבעלי רגישות לביסולפיט.

סוגייה זו היתה מאד חשוב לרבינו וסיפר לי הגר"א רובין מרחובות שתחילת שימושו בכשרות עלה לרבינו וביקשו הדרכה. אמר לו רבינו 'דע לך, מיץ ענבים שמעורב בו מים. עדיף לקדש על החלות'. מאז מקפיד הרב הנ"ל לא להעניק כשרות למיץ שמעורב בו מים. 

הפוסט שימוש במיץ ענבים לקידוש הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

פרי האדמה – כיון שלעיתים אוכלים את הסימנים כגון סלק, קרא ורוביא בתוך הסעודה וכאן אוכלם שלא מחמת הסעודה אלא ב'תורת סימנים', בשל הספק רצוי שיברך על דבר שבוודאי יש לברך עליו כגון בננה, ובזה יפטור שאר הירקות (שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב – ברכות תנד).

ברכת שהכל על אכילת הדגים – אין צורך לברך בתוך הסעודה, כיון שהם דבר המוכח שבאים לזון כצרכי סעודה למרות שאוכלם בתורת סימנים.

בורא פרי העץ – יש לברך קודם אכילת התמר, ככל אכילת פרי בתוך סעודה שמחייב ברכה לעצמו.

בורא פרי האדמה – כיון שלעיתים אוכלים את הסימנים כגון סלק, קרא ורוביא בתוך הסעודה וכאן אוכלם שלא מחמת הסעודה אלא ב'תורת סימנים', בשל הספק רצוי שיברך על דבר שבוודאי יש לברך עליו כגון בננה, ובזה יפטור שאר הירקות (שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב – ברכות תנד).

ברכת שהכל על אכילת הדגים – אין צורך לברך בתוך הסעודה, כיון שהם דבר המוכח שבאים לזון כצרכי סעודה למרות שאוכלם בתורת סימנים.

הפוסט ברכה ראשונה על סימני ליל ראש השנה הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

בין הזמנים אב תשפ"א (178)

הפוסט ברכת 'הגומל' ותפילה בבגד ים | גיליון בין הזמנים הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

עוד הלכה נחוצה ללוחמים: יש ללמד ללוחמים הנמצאים בשדה הקרב להתפלל בכל יום תפילה קצרה "צרכי עמך מרובים ודעתם קצרה" המובאת בשו"ע (או"ח קי, ג) "הנמצא במקום גדודי חיה ולסטים מתפלל תפילה קצרה". מלבד התועלת שבעצם התפילה, בזה גם נפטרים מהתפילה הקבועה כל עוד הם במצב לחימה.

הפוסט 'הגומל' ותפילה קצרה ללוחמים הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

אף מצב זה ששמחה גדולה היא לו ולכולנו שיוצא חי מבין שיני אריות, אך לא נפיק מכלל ספק ברכות ואין לברך. 

רצוי שיקנה בגד חדש או פרי חדש קודם שיפגשהו, ויברך שהחיינו בפגישתם, ויפטור בזה את שמחת פגישת בנו.

הפוסט ברכת שהחיינו על בן החוזר משדה הקרב הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

עדיף לברך כמה שיותר סמוך לשמיעה כיון שעדיין לבו חם בקרבו על הצער, אך גם אם לא בירך מיד, יכול לברך כל עוד חש "מתאונן ומתמרמר".

אמנם יש על מי לסמוך לברך ברכה זו, אך קשה לאמוד מהי ההגדרה בזה שמצטער ומתמרמר עד חיוב הברכה, וכבר הביא המשנה ברורה (רכב, א) מהפרי מגדים והמור וקציעה "וכמדמה שהיום ממעטים בברכות אלו". ולא נהוג לברך ברכה זו מלבד על קרובים שמתו ר"ל וכפי שהשיב הלק"ט (ב, ח) על הנופל למשכב (מחלה סופנית) מהו שיברך דיין האמת, והשיב שיש לו לברך בשם ומלכות ככל מה שהוא מצטער עליו אך מסיים "אבל לא ראיתי נוהגין כן" ומבאר משום שברכה זו רשות כדאיתא בשו"ע (רכג, א בהג"ה) ולאו דווקא שהחיינו אלא כל מיני שבח במשמע.

הפוסט חובת הציבור בברכת 'דיין האמת' הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

הפוסט ברכת 'הגומל' ו'שעשה לי נס' לקטן הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

חובת ברכת הגומל – רק על מי שהיה ב'סכנה' וניצול הימנה! אכן ודאי שלא כל מי שהיה במנוסה הגדולה בהר מירון באותה העת, ואף מי שהיה באותו מקום ממש רגע אחד קודם, אין לו לברך, שהרי לא היה בסכנה, אלא ניצול מלהיכנס לסכנה. ואף אם נפל אך רק נשרט וכיו"ב ולא נכנס לסכנה, עדיין אינו בגדר סכנה בכדי שיברך.

קטן מתחת לגיל בר מצוה – אינו מברך, מפני שאינו חייב במצוות, ולא יכול לברך הגומל "לחייבים". וראוי לבן (או לאביו) לקבל קבלה טובה להתחזק בה כהודאה על הנס.

נער בגילאי 13-20 – יש דעות (הובא בפרי מגדים אשל אברהם ריט) שעד גיל עשרים שלא נענש בענשי שמים, לא יברך, אך מאחר ולא ברור המנהג בזה יברכו מגיל י"ג עד כ', ורק כשיש צירוף לפטור יוסיפו דעה זו ולא יברך (שיעורי מרן הגרי"ש   אלישיב – ברכות תרלט-מ).

הפוסט מי מניצולי האסון מחויב בברכת 'הגומל' הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

וכבר דן בזה בשיירי כנסת הגדולה (או"ח קעד הגהת הטור אות ב) "ראיתי להרב מהר"ר אשטרוק זכרונו לברכה שהיה מברך על היין ושותה מעט ואחר כך אומר למסובין בשמחתכם וגומר לשתות, ושאלו מה טעמו ואמר לו כי לא נאה להקדים כבוד בשר ודם. ולי נראה שאין בכך כלום ואדרבה ראוי להקדים לומר למסובין בשמחתכם ואחר כך לברך ולשתות כי גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה וכן כתב רש"ל המתעטש שאומרים לו חיים טובים ישיב להם תתלה יוסיפו לכם ואחר כך יאמר לישועתך קויתי ה' ומכל מקום כשאני זוכר מנהגי כמו הרב אשטרוק הנזכר". וקצת פלא שלא הזכירו מאמר הגמרא הנ"ל "וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו", שלכאורה מפורש כהנהגת הרב אשטרוק.

והסיק מכך הגרש"ז אויערבאך להקפיד בשתיית לחיים לברך את הקב״ה תחילה ורק אחר כך לומר לחברו לחיים. כיוצא בזה כתב ספר חסידים (תתמד) "מי שבאה לו בשורה טובה שנולד לו בן לא יחזיק טובה למבשרו עד שיברך תחילה למי שחננו בבן זכר".  וכן ראוי לעשות.

הפוסט להקדים ברכת 'הגפן' לאמירת 'לחיים' הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.