ביאור הדברים

כתב מרן החזו"א (שו"ת חזו"א ע"ד; דינים והנהגות טז, ו) בימי מלחמת העולם בשנות הת"ש "ההודעה לציבור למהר למקלט לפי מצב הנוכחי יש לחשוב להצלת נפשות, ובשביל זה מותר לנסוע ולדבר בטלפון. אך יש להיזהר ממלאכה דאורייתא בכל מאי דאפשר כיון שאין כאן סוף סוף שאלת נפשות לפנינו".

המציאות אודותיה כתב היתה בסכנה פחותה בהרבה מזמננו, שהרי אזעקה נשמעה בכל רחבי הארץ ממטוס בודד, ולא כפי שהיום מתריעים באזור אליו מכוונים הטילים, ולא ממטוס אחד אלא מטילים רבים ששוגרו לאזור המסוים עליו מתריעה האזעקה ר"ל, ואם כי ב"ה מערכת 'כיפת ברזל' מיירטת רוב הטילים, אין הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב, ומעשים בכל יום שיש כמה נפילות טילים ר"ל שהמערכת לא הצליחה ליירט. ואם כי דברי החזו"א אמורים על 'ההודעה לציבור' שבזה יש יותר חשש מאשר ליחיד, נראה שאין לחלק בזה. ומ"מ מי שמרגיש רגוע ולבו אמיץ רשאי שלא לחלל שבת כמו שכתב החזו"א "ותלוי כפי מדת הביטחון".

הפוסט חילול שבת בשעת אזעקה הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

בהלכה (שו"ע או"ח ק"ד, ג-ד) נאמרו בזה חילוקים עד כמה הסכנה ממשית. אולם כבר כתבתי בספר 'שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב – ברכות' (עמ' של"א) מה ששמעתי ממו״ר זצ״ל שכיון שיש בהלה גדולה, הרי שדעתו מוטרדת ומפריעה את תפלתו, מותר לו להפסיק.

מעתה הרי כשיש אזעקה בוודאי דעתו מוטרדת, ומותר לו להפסיק ולרוץ למרחב המוגן. זאת בנוסף לחובת 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם', דחמירא סכנתא מאיסורא.

מנאי המצפה לישועת ה׳ עם כל אחינו בית ישראל.

הפוסט אזעקה באמצע תפילת שמונה עשרה הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.