מעשה שהיה: במוצאי שבת קודש בהיותי בקודש פנימה, נכנסה הרבנית אשת רבינו ע"ה ושאלה על אדם שנקבע עבורו ניתוח הכרחי ליום היארצייט של אביו, אך רוצה לדחותו כדי שיוכל לומר 'קדיש'.

הגרי"ש פסק: כיון שהרופאים החליטו שצריך ניתוח נוסף, יעשהו מחר, ואת היארצייט ישמור בשנה הבאה…

תוך כדי שהיא יוצאת מן החדר, הפטירה הרבנית ואמרה: ובשנה הבאה יבוא משיח!

סימן רבינו באצבעו כקורא לה לבוא בחזרה ואמר: "רגע, רגע, רגע, מי אמר שכשיבוא המשיח לא יהיה יותר יארצייט? הרמב"ם אומר שקודם יבוא משיח, ושנים רבות אחר כך תהיה תחיית המתים…"

(מתוך הקדמת רבינו שליט"א לספרו ציוני הלכה – אבלות)

הפוסט לימוד הלכות אבלות וזמן תחיית המתים הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

לפי דבריו, עניין זה שייך במיוחד לבעל מוסף ולבעל התוקע ע"מ שיעשו המצוה מתוך שמחת התורה, אך אין זה שייך בבעל תפילה של שחרית שכבר סיים מלאכתו, ורק משום הכרת הטוב נוהגים להעלותו, ולכן עדיפות היא להעלות את בעל התפילה של מוסף, וגם זה אינו חובה, רק מנהג, אך אם מחמת זה יבוא לפגיעה ח"ו במתפללים אחרים, והאמת והשלום אהבו.

וגדולה מזו נתבאר בציוני הלכה – אבלות (עמ' תעח) שאפילו על קדיש שהוא חובה, או תפילה לפני העמוד, ראוי לוותר אם יבוא לידי עגמת נפש.

הפוסט עלייה לתורה לבעלי תפילה בימים הנוראים הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

שמחתי לקבל את רשימת הדברים אשר אתה לומד מדי יום ביומו, והנני נרגש מלחשוב כמה נחת רוח יש לקב"ה, על כך אומר הוא לפמליא דיליה חזו חזו בני חביביי. וכמה השפעות טובות מכך עליך ועל כל הנלווים עליך. חילך לאורייתא.

כל לימוד תורה הוא 'משמחי לב' ולכן אסור בת"ב. בין קודם חצות ובין לאחר חצות. שום איסור מאיסורי ת"ב לא הותר לאחר חצות, אלא רק ישיבה על כיסא שאינה איסור אלא מנהג.

מעתה לשאלותיך:

דף היומי וחומש רש"י בוודאי שהם לימוד תורה האסור בת"ב מלבד לימוד פרשת כי תוליד בנים הנקראת בשחרית של תשעה באב והיא מפרשת השבוע אותה מותר ללמוד.

ספרי מוסר וחסידות מותר ובכלל זה איגרת הרמב"ן שהרי זו עיקר מטרת האבלות להתעורר ולחזור בתשובה וספרים הללו מעוררים על כך (ציוני הלכה אבלות י"ח הערה ל"ג). ובתנאי שהלימוד בהם יהיה בצורה של התעוררות והתחזקות (דיבור והשבה אל הלב) ולא בצורת לימוד של קביעות. הראיה לכך: מרבינו הרמ"א האוסר לומר פרקי אבות בשבת ערב תשעה באב לאחר חצות, ולכאורה הרי פרקי אבות הם לימוד מוסר ואפילו בתשעה באב מותר. אלא שתלוי כיצד לומדם, אם בצורה של התעוררות (דיבור אל הלב) והתחזקות מותר. אך בצורה של אמירת פרקי אבות הקבועה לשבת אסור.

תפילות מותר הכל אע"פ שיש בהם פסוקים כיון שזה דרך תפילה אין זה בכלל לימוד התורה. ותפילה מותרת בתשעה באב.

עכשיו בהקשר לשאלתך הלמדנית, כיון שאמרם בקביעות מדי יום ביומו מאי שנא ממשניות שבסדר התפילה (אלו דברים ואיזהו מקומן ועוד) שמותר. החילוק פשוט: אין היתר ללמוד בת"ב דברים הקבועים מדי יום ביומו, אלא דווקא דברים הקבועים בסדר התפילה, משום שנעשו כחלק מהתפילה ותפילה לא נאסרה בתשעה באב.   

בנוגע ללמוד חומש בלילה – כתב המ"ב(רל"ח שעה"צ א) שלכו"ע אין איסור ללמוד חומש בלילה אלא שאם יש לפניו ב' אפשרויות יותר טוב לסדר שלימוד החומש יהיה ביום כפי שהקב"ה עשה עם משה רבינו שביום למד עמו תשב"כ ובלילה תושבע"פ, אך כשלא מסתדר מותר לכתחילה ללמוד מקרא בלילה, ובוודאי חומש עם רש"י שמשולב בו תורה שבע"פ ואינו לימוד תורה שבכתב גרידא. ולכן ילמד חומש רש"י במוצאי תשעה באב ובוודאי עדיף מבתשעה באב שבוא איסור גמור.

בברכת כהנים באהבה

חזק חזק ונתחזק

בן ציון הכהן קוק

הפוסט מה מותר ומה אסור ללמוד בתשעה באב הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

הפוסט 'שהחיינו' על מכונת תספורת בימי הספירה הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

הפוסט ברכת כהנים בבית האבל הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

עדיף לברך כמה שיותר סמוך לשמיעה כיון שעדיין לבו חם בקרבו על הצער, אך גם אם לא בירך מיד, יכול לברך כל עוד חש "מתאונן ומתמרמר".

אמנם יש על מי לסמוך לברך ברכה זו, אך קשה לאמוד מהי ההגדרה בזה שמצטער ומתמרמר עד חיוב הברכה, וכבר הביא המשנה ברורה (רכב, א) מהפרי מגדים והמור וקציעה "וכמדמה שהיום ממעטים בברכות אלו". ולא נהוג לברך ברכה זו מלבד על קרובים שמתו ר"ל וכפי שהשיב הלק"ט (ב, ח) על הנופל למשכב (מחלה סופנית) מהו שיברך דיין האמת, והשיב שיש לו לברך בשם ומלכות ככל מה שהוא מצטער עליו אך מסיים "אבל לא ראיתי נוהגין כן" ומבאר משום שברכה זו רשות כדאיתא בשו"ע (רכג, א בהג"ה) ולאו דווקא שהחיינו אלא כל מיני שבח במשמע.

הפוסט חובת הציבור בברכת 'דיין האמת' הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

ביקשתם לשמוע ההוראה למעשה אודות נסיעת כהנים במטוס בשעה שמובילים בו נפטר, האם ניתן לסמוך על הארונות שיש בהם חלל טפח.

לאחר שביררתי המציאות והסוגיא נתברר לי שאין לסמוך על ארונות הללו. ואסור לכהן לנסוע בשעה שמובילים את המת במטוס.

א. כבר שנים רבות שאין פיקוח הלכתי על הארונות ועל צורת הובלת המת. כלומר גם הגרל"י הלפרין מייסד מכון מדעי טכנולוגי להלכה שהמציא והתיר את הארונות, הודיע שהוא מסיר אחריות מפני שלא צייתו להוראותיו – מפי חתנו הרב לוריא, מרבני המכון.

ב. עצם ההמצאה, גדולי התורה ובראשם מרן הגרשז"א (מנחת שלמה א ע"ב) חולקים עליו הן מצד ההלכה שהארון אינו אהל לחצוץ בפני הטומאה מפני שהוא אהל זרוק. המתיר הסתמך על שיטת המל"מ (טומאת מת יא, א ד"ה עוד) שאהל הנגרר על הקרקע אינו אהל זרוק אך גם המל"מ כתב שדבריו הם רק לשיטת הרמב"ם, ולא לשאר ראשונים. וגם מהמ"ב (רמ, לג ובשעה"צ) מוכח שבאיסור דאורייתא יש לחשוש לאוסרים כל שאינו מחובר במסמרים. ומלבד זאת כיון שאין פיקוח הרי שמניחים ארון על גבי ארון וא"כ גם לדעתו הוי אהל זרוק. ועוד פקפוקים נוספים שאכמ"ל.

והן משום המציאות שכל החלל טפח היא רק בשעה שהמטוס ישר ויש אוויר טפח למעלה מגופו, אך בזמן ההמראה שהמטוס משופע הרי צריך חלל טפח מראש המת לדופן שבצד שהיא למעלה מראשו ואין פותח טפח.

על כן אסור לכהנים להיכנס למטוס בשעה שנמצא מת. והמונע עצמו מלהיכנס למטוס בשעה זו מקיים מצו"ע 'קדושים יהיו לאלוקיהם'.

ומהראוי שכל הרבנים מכל העולם יתאחדו בקריאה ובקשה לבעל הבית של חברת 'אל על' שהוא שומר תומ"צ ולהסביר לו את זכותו הגדולה כשידאג לטיסה אחת לכל הפחות בכל יום ללא נפטרים, מכל שדה תעופה, שכן מדו"חות החברה נראה שגם מצרפת ולונדון וערים נוספות ברחבי העולם, מגיעים נפטרים רבים.

וכהנא מסייעא כהנא

בן ציון הכהן קוק

הפוסט טיסת כהנים במטוס עם נפטר – הוראת רבינו הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

אפשר להתיר, אך יש להיזהר בזה מחילול ה' ומפריצת גדר, וכבר התבטא ה'ברכי יוסף' (סוף סי' שצג) "וכל אלו הנשקלין בשקל הקודש לפי המקום והזמן". צריך לבחון מיהו השואל, עד כמה צריך להקל לו, והאם יכול לעשות זאת בצנעא ועוד פרטים רבים הנוגעים להלכות חילול ה' כפי שיבוארו להלן.

היתר רחיצה שאינה לתענוג התבאר בשער הציון (תקנא, צד): ״מעוברת שהגיעה קרוב לעת לידתה שטוב לה לרחוץ בחמין, שרי, דהוי לרפואה ולא לתענוג, וכן יולדת או מי שהוא אדם חלוש ואמר לו הרופא שצריך לרחוץ בכל יום בחמין, שרי, מלבד בתשעה באב עצמו". הרי שהתיר למעוברת לרחוץ לחיזוק למרות שאינה 'חולה', ואין לחלק בזה בין רחיצה לשחייה.

כעין היתר זה העיד הגר"י אדלשטיין בשם החזון איש (מעשה איש ג, קפא): ״אמרתי לו שקשה לי להתרכז בלימוד כיון שהייתי לומד עם ראש הישיבה הגר"ש רוזובסקי עד שעת לילה מאוחרת, ואמר לי החזון איש: צריך לנסוע כל יום לים, מותר לך לנסוע לים גם בתשעת הימים, כי אין זו רחיצה של תענוג. למי שצריך להתרחץ לא בים, אסור, אבל בים זה יותר קל, כי עושים זאת בשביל הבריאות".

ובארחות רבינו (ב, קס) העיד הגר"ח קניבסקי: מרן ה'חזון איש' זצוק"ל התרחץ בים בבין המצרים משום דהוי לצורך בריאותו, ורק בתשעת הימים לא נסע לים. וכמדומה להגר"ח ששמע מהחזו״א שבאמת מותר לנסוע להתרחץ בים גם בתשעת הימים, משום דהוי לצורך בריאות אצלו ולא לתענוג, רק לא נוסע משום חילול השם".

כאמור, יש לבחון אם לא יגרום לרפיון במנהג שלא לרחוץ בתשעת הימים, שנעשה מעט רפוי אצל המון העם, ולמרות שעושה זאת לצרכי בריאות, הרי אין מדובר בחולה שייגרם לו נזק אם יוותר על שחייתו לשבוע ימים. ואף שיש מקום להקל כשעושה לחיזוק בריאותו, ראוי לבחון 'הדק היטב היטב הדק' אם לא ייגרם חילול ה', באשר ידוע שלא שוחים בבריכות ובחופי הים ויבחינו בירא שמים הרוחץ בתשעת הימים בלא שיידעו כי עושה זאת לבריאות ולא להנאה.

״יש דברים שהם בכלל חילול ה', והוא שיעשה אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננות אחריו אף על פי שאינם עבירות… הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין" (רמב״ם יסודי התורה ה, יא).

הפוסט שחיה לצרכי בריאות בתשעת הימים הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

הפוסט שינוי מקום לאבל בכולל ובמשרד הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.

הפוסט תספורת ושמיעת מוזיקה בערב שבת ר"ח אייר הופיע לראשונה ב-בית הוראה הכללי ירושלים.